אָבִיב, אָבִיב הִגִּיעַ הוֹרִיק שָׂדֶה גַּם כַּר, כָּל עַיִן הוּא מַפְתִּיעַ בִּשְׁלַל פִּרְחֵי הַבַּר. מֵעַל נָטוּי רָקִיעַ מַרְחִיב בִּתְכוֹל עָמֹק, לְמַטָּה יָם יַרְגִּיעַ, יִשְׁלַו הוּא כַּתִּינוֹק. וְאוֹר כֹּה רַב וְזֹהַר וְדוּמִיָּה סָבִיב – מַבְהִיק מִזִּיו מִטֹּהַר עוֹלָם נָאֶה, חָבִיב. אָבִיב, אָבִיב, אָבִיב! אביב, אביב הגיע הוריק שדה גם כר, כל עין הוא מפתיע בשלל פרחי הבר. מעל נטוי רקיע מרחיב בתכול עמוק, למטה ים ירגיע, ישלו הוא כתינוק. ואור כה רב וזוהר ודומיה סביב – מבהיק מזיו מטוהר עולם נאה, חביב. אביב, אביב, אביב!