נוּמָה בְּנִי אֵין לִבְכּוֹת בַּחֲצוֹת לַיְלָה בַּתָּא נָם הַכֹּל, עֵר הַיָּם וַאֲנִי וְאַתָּה הֵרָגַע, יָם גּוֹעֵשׁ בְּנִי עָיֵף עַד מְאֹד בְּנִי עָיֵף בְּנִי עָיֵף יוֹם וָלַיְלָה לִנְדֹד נוּמָה בְּנִי עוֹד מְעַט וְהַלַּיְלָה יִתַּם וְעַד בֹּקֶר נָגִיעָה מְחוֹזָה אָדָם נוּמָה בְּנִי עוֹד מְעַט וּקְרוֹבָה אֲדָמָה וְשָׁם אֲרַפֵּד לְךָ עֶרֶשׂ חַמָּהנומה בני אין לבכות בחצות לילה בתא נם הכול, ער הים ואני ואתה הירגע, ים גועש בני עייף עד מאוד בני עייף בני עייף יום ולילה לנדוד נומה בני עוד מעט והלילה ייתם ועד בוקר נגיעה מחוזה אדם נומה בני עוד מעט וקרובה אדמה ושם ארפד לך ערש חמה