דּוּמָם נָעוּ הָאֵלוֹת, דּוּמָם שָׂחוּ אֵלָי: בֹּאָה חֲסֵה בְצִלֵּנוּ, רְקַב תַּחְתֵּינוּ, אִישׁ חָי! הַמַּצֵּבָה הַלֵּזוּ וַעֲפַר זֶה הַגַּל כָּל-נֶאֶמְנֵי מַדְוֶיךָ שׂוֹם יָשִׂימוּ לְאַל. תַּחַת מוּתְךָ לִרְגָעִים אֶלֶף מִיתוֹת בַּיּוֹם – מוּת אַךְ-פַּעַם, דְּעַךְ פֶּתַע, נוּחָה שָׁלוֹם וָדֹם! דּוּמָם נִכְרֶה עָלֶיךָ, חֶרֶשׁ נַחְלְקָה עַד: רִמָּה תֹאכַל חֶצְיֶךָ וַחֲצִי לָנוּ לְשַׁד. כִּי בַכֹּל וּמִכֹּל נֹבְעִים חַיִּים אֵין קֵץ – אַתָּה תִפְרַח בַּצִּיץ אוֹ תְרֻקַּם בָּעֵץ. חָיֹה תִחְיֶה בַכֹּל, בַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה שָׁם – אֶל-תַּחְתֵּינוּ, תַּחְתֵּינוּ בֹאָה, בָּשָׂר וָדָם! כָּכָה דוּמָם הָאֵלוֹת נָעוּ, שָׂחוּ אֵלָי – אִלְּמוֹת עָמְדוּ מַצֵּבוֹת – אַף הֵן חָמְלוּ עָלָי.דומם נעו האלות, דומם שחו אלי: בואה חסה בצילנו, רקב תחתינו, איש חי! המצבה הלזו ועפר זה הגל כל-נאמני מדויך שום ישימו לאל. תחת מותך לרגעים אלף מיתות ביום – מות אך-פעם, דעך פתע, נוחה שלום ודום! דומם נכרה עליך, חרש נחלקה עד: רימה תאכל חציך וחצי לנו לשד. כי בכול ומכול נובעים חיים אין קץ – אתה תפרח בציץ או תרוקם בעץ. חיה תחיה בכול, באשר תהיה שם – אל-תחתינו, תחתינו בואה, בשר ודם! ככה דומם האלות נעו, שחו אלי – אלמות עמדו מצבות – אף הן חמלו עלי.