יָד אֶל יָד אַחִים נוֹשִׁיטָה לִמְרוֹמֵי הָאוֹר נַבִּיטָה: מַה יָּפָה שְׁעַת רֵעוּת! כָּל הֶבְלֵי עָפָר שָׁמַטְנוּ בְּרִית אַחִים לָעַד כָּרַתְנוּ בְּרִית הַיֹּפִי, הַחֵרוּת. לַלֵּבָב וְגַם לָרוּחַ שֶׁנּוֹצְרוּ לִפְעֹל בְּלִי-נוּחַ תֵּן כָּבוֹד וְשֶׁבַח רַב לְהָפִיץ אוֹרָה וְיֹשֶׁר בֶּאֱמֶת לִזְרֹעַ אֹשֶׁר תַּפְקִידֵנוּ הַנִּשְׂגָּב. סֵמֶל-טוּב לִהְיוֹת נוֹעַדְנוּ מִן הָרֶגַע שֶׁנּוֹלַדְנוּ בַּתֵּבֵל מִיָּם עַד יָם לֶאֱהֹב בְּכָל לִבֵּנוּ כָּל אָדָם עַל אַדְמָתֵנוּ – סִיסְמָתֵנוּ עַד עוֹלָם.יד אל יד אחים נושיטה למרומי האור נביטה. מה יפה שעת רעות. כל הבלי עפר שמטנו, ברית אחים לעד כרתנו, ברית היופי החירות. ללב וגם לרוח שנוצרו לפעול בלי נוח תן כבוד ושבח רב להפיץ אורה ויושר באמת לזרוע אושר תפקידנו הנשגב. סמל טוב להיות נועדנו מן הרגע שנולדנו בתבל מים עד ים לאהוב בכל לבנו כל אדם על אדמתנו – סיסמתנו עד עולם.