בַּשַּׁלֶּכֶת נוֹשֵׁב כְּבָר הַסְּתָו הָאָבָק בַּדְּרָכִים אַט שָׁקַע וְהַיּוֹם רַק אֵלַיִךְ נִשְׂרָף וְחוֹלֵם עַל פְּגִישָׁה רְחוֹקָה. הֵן אֶפְשָׁר כִּי עוֹד עֶרֶב יָבוֹא וְהַשַּׁעַר יַחֲרֹק לוֹ דּוּמָם וְעֵינַיִךְ יִהְיוּ כֹּה טוֹבוֹת כְּמוֹ אֵין מִלְחָמָה בָּעוֹלָם. הֵן אֶפְשָׁר, הֵן אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה זֶה פָּשׁוּט כְּבָר מָחָר הֵן אֶפְשָׁר וּבַגִּ'יפּ שֶׁעָבַר שָׁאֲגוּ בַּחוּרִים כִּי נִגְמַר הֵן אֶפְשָׁר, הֵן אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה זֶה פָּשׁוּט כְּבָר מָחָר. הֵן אֶפְשָׁר כִּי חַדְרֵךְ הֶעָצוּב מְחַכֶּה בְּחִוְרוֹן קִירוֹתָיו וְקוֹרֵא הוּא לִשְׁנֵינוּ לָשׁוּב מִקְּרָבוֹת, מִדְּרָכִים וּמִסְּתָו. הֵן אֶפְשָׁר כִּי פִּתְאוֹם נִפָּגֵשׁ בְּמִשְׁלָט אוֹ בְּדֶרֶךְ עָפָר; הֵן אֶפְשָׁר בֵּין עָשָׁן וּבֵין אֵשׁ גַּם לַחֲלֹם שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגְמַר. הֵן אֶפְשָׁר...בשלכת נושב כבר הסתו האבק בדרכים אט שקע והיום רק אלייך נשרף וחולם על פגישה רחוקה. הן אפשר כי עוד ערב יבוא והשער יחרוק לו דומם ועינייך יהיו כה טובות כמו אין מלחמה בעולם. הן אפשר, הן אפשר שיהיה זה פשוט כבר מחר הן אפשר ובגי'יפ שעבר שאגו בחורים כי נגמר הן אפשר, הן אפשר שיהיה זה פשוט כבר מחר. הן אפשר כי חדרך העצוב מחכה בחיוורון קירותיו וקורא הוא לשנינו לשוב מקרבות, מדרכים ומסתיו. הן אפשר כי פתאום ניפגש במשלט או בדרך עפר; הן אפשר בין עשן ובין אש גם לחלום שהכול כבר נגמר. הן אפשר...