שיר ערש נגבי ♫

רוּחַ, רוּחַ עַל בֵּיתֵנוּ
וְכוֹכָב אוֹרוֹ צוֹפֵן
אַבָּא שָׁם חוֹרֵשׁ שְׂדוֹתֵינוּ;
נוּמָה, נוּמָה, בֵּן.

לָמָּה זֶה יַחֲרֹשׁ בַּלַּיְלָה
וְאוֹתִי לֹא יְיַשֵּׁן?
אַדְמָתֵנוּ בְּנִי, אֵין פְּנַאי לָהּ
נוּמָה, בֵּן, נוּמָה, בֵּן.

יֵשׁ דָּבָר אוֹרֵב בָּאֵלֶם
וְתַנִּים חוֹרְצִים שׁוּב שֵׁן.
אַבָּא אֵי מוֹתֵחַ תֶּלֶם?
נוּמָה, נוּמָה, בֵּן.

הֵן יַחֲרֹשׁ בִּשְׂדוֹת הַמֶּשֶׁק
לָמָּה לוֹ אֶקְדַּח וּסְטֵן?
אֵין חָרִישׁ עָמֹק בְּלִי נֶשֶׁק!
נוּמָה, בֵּן, נוּמָה, בֵּן.

אֹפֶל, אֹפֶל בִּשְׂדוֹתֵינוּ
וְהַנֵּר – אוֹרוֹ קָטֵן.
חֲשֵׁכָה לֹא תַּפְחִידֵנוּ –
נוּמָה, נוּמָה, בֵּן.

מַה הַקּוֹל אֲנִי שׁוֹמֵעַ
וְטִרְטוּר מַפְחִיד, סוֹאֵן?
זֶה הַטְּרַקְטוֹר נִיר גּוֹמֵעַ
נוּמָה, בֵּן, נוּמָה, בֵּן.