הקטן
גופן
הגדל
גופן
בו במעדר
בּוֹ בַּמַּעְדֵּר בּוֹ עִסֵּיתָ כַּפֶּיךָ, קְשִׁי הַיַּבֶּלֶת וְסַפַּחַת בָּעוֹר, הֵן בְּפַלֵּג תְּעָלוֹת לְעֵצֶיךָ, הֵן בְּצֵאתְךָ לְנַכֵּשׁ, לַעֲקֹר, בַּחֲפִירַת בּוֹר-שָׁתִיל בְּמוֹ גָּן, בַּחֲצִיבַת קַן-עַמּוּד שֶׁל גָּדֵר, – בּוֹ בַּמַּעְדֵּר! בּוֹ בַּמַּעְדֵּר גַּם כָּרִינוּ הַקֶּבֶר, חֶרֶשׁ חָצַבְנוּ בִּנְיַן עֲדֵי-עַד. בְּבֵית עוֹלָמֵנוּ – נִשְׁקָף לְכָל עֵבֶר ... דֶּמַע? אֵין דֶּמַע, לֹא רָעֲדָה יָד. בַּתַּקָּלָה לֹא תִּרְאֵנוּ עֵין-צָר! כָּךְ כּוֹרִים אָנוּ פֹּה קֶבֶר-חָבֵר, – בּוֹ בַּמַּעְדֵּר. בּוֹ בַּמַּעְדֵּר חֲפִירוֹת הֶעֱמַקְנוּ, גֶּדֶר קִבּוּץ שֶׁעָלָה עַל קַרְקַע, סֶלַע הִתִּיז נִיצוֹצוֹת כִּי נִזְעָקְנוּ, נֶאֱנָחָה אֲדָמָה לַמַּכָּה. אֶרֶץ נִקְנֵית בַּזֵּעָה וּבַדָּם! שֶׁבַח לַכְּלִי הַחוֹדֵר-הַנּוֹקֵר, – לוֹ לַמַּעְדֵּר! בּוֹ בַּמַּעְדֵּר נְיַשֵּר אֶל מוּל שֶׁמֶש מַעֲנִיּוֹת לֶעָתִיד הָרָחוֹק, וּבִנְתִיבוֹת עוֹלָמִים לְלֹא כֶּמֶשׁ יַעַל זַרְעֵנוּ בְּשָׂדֶה לִבְלִי-חֹק בַּחֲרִיצִים נְפַלְּסֵמוֹ בָּאוֹן אֶל הֶעָתִיד הַמְמַשְׁמֵשׁ וָעֵר, - בּוֹ בַּמַּעְדֵּר!בו במעדר בו עיסית כפיך, קשי היבלת וספחת בעור, הן בפלג תעלות לעציך, הן בצאתך לנכש, לעקור, בחפירת בור-שתיל במו גן, בחציבת קן-עמוד של גדר, – בו במעדר! בו במעדר גם כרינו הקבר, חרש חצבנו בנין עדי-עד. בבית עולמנו – נשקף לכל עבר ... דמע? אין דמע, לא רעדה יד. בתקלה לא תראנו עין-צר! כך כורים אנו פה קבר-חבר, – בו במעדר. בו במעדר חפירות העמקנו, גדר קיבוץ שעלה על קרקע, סלע התיז ניצוצות כי נזעקנו, נאנחה אדמה למכה. ארץ נקנית בזעה ובדם! שבח לכלי החודר-הנוקר, – לו למעדר! בו במעדר נישר אל מול שמש מעניות לעתיד הרחוק, ובנתיבות עולמים ללוא כמש יעל זרענו בשדה לבלי-חוק בחריצים נפלסמו באון אל העתיד הממשמש וער, - בו במעדר!

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: שאול טשרניחובסקי
לחן: צבי בן-יוסף
כתיבה: תל אביב, מוצאי יום הכיפורים תרצ"ט 1938

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר בּוֹ עִסֵּיתָ כַּפֶּיךָ,
קְשִׁי הַיַּבֶּלֶת וְסַפַּחַת בָּעוֹר,
הֵן בְּפַלֵּג תְּעָלוֹת לְעֵצֶיךָ,
הֵן בְּצֵאתְךָ לְנַכֵּשׁ, לַעֲקֹר,
בַּחֲפִירַת בּוֹר-שָׁתִיל בְּמוֹ גָּן,
בַּחֲצִיבַת קַן-עַמּוּד שֶׁל גָּדֵר, –
בּוֹ בַּמַּעְדֵּר!

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר גַּם כָּרִינוּ הַקֶּבֶר,
חֶרֶשׁ חָצַבְנוּ בִּנְיַן עֲדֵי-עַד.
בְּבֵית עוֹלָמֵנוּ – נִשְׁקָף לְכָל עֵבֶר ...
דֶּמַע? אֵין דֶּמַע, לֹא רָעֲדָה יָד.
בַּתַּקָּלָה לֹא תִּרְאֵנוּ עֵין-צָר!
כָּךְ כּוֹרִים אָנוּ פֹּה קֶבֶר-חָבֵר, –
בּוֹ בַּמַּעְדֵּר.

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר חֲפִירוֹת הֶעֱמַקְנוּ,
גֶּדֶר קִבּוּץ שֶׁעָלָה עַל קַרְקַע,
סֶלַע הִתִּיז נִיצוֹצוֹת כִּי נִזְעָקְנוּ,
נֶאֱנָחָה אֲדָמָה לַמַּכָּה.
אֶרֶץ נִקְנֵית בַּזֵּעָה וּבַדָּם!
שֶׁבַח לַכְּלִי הַחוֹדֵר-הַנּוֹקֵר, –
לוֹ לַמַּעְדֵּר!

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר נְיַשֵּר אֶל מוּל שֶׁמֶש
מַעֲנִיּוֹת לֶעָתִיד הָרָחוֹק,
וּבִנְתִיבוֹת עוֹלָמִים לְלֹא כֶּמֶשׁ
יַעַל זַרְעֵנוּ בְּשָׂדֶה לִבְלִי-חֹק
בַּחֲרִיצִים נְפַלְּסֵמוֹ בָּאוֹן
אֶל הֶעָתִיד הַמְמַשְׁמֵשׁ וָעֵר, -
בּוֹ בַּמַּעְדֵּר!
בו במעדר בו עיסית כפיך,
קשי היבלת וספחת בעור,
הן בפלג תעלות לעציך,
הן בצאתך לנכש, לעקור,
בחפירת בור-שתיל במו גן,
בחציבת קן-עמוד של גדר, –
בו במעדר!

בו במעדר גם כרינו הקבר,
חרש חצבנו בנין עדי-עד.
בבית עולמנו – נשקף לכל עבר ...
דמע? אין דמע, לא רעדה יד.
בתקלה לא תראנו עין-צר!
כך כורים אנו פה קבר-חבר, –
בו במעדר.

בו במעדר חפירות העמקנו,
גדר קיבוץ שעלה על קרקע,
סלע התיז ניצוצות כי נזעקנו,
נאנחה אדמה למכה.
ארץ נקנית בזעה ובדם!
שבח לכלי החודר-הנוקר, –
לו למעדר!

בו במעדר נישר אל מול שמש
מעניות לעתיד הרחוק,
ובנתיבות עולמים ללוא כמש
יעל זרענו בשדה לבלי-חוק
בחריצים נפלסמו באון
אל העתיד הממשמש וער, -
בו במעדר!


ביצוע: שמשון בר-נוי

המבצע שר את שלושת הבתים הראשונים.



על השיר

כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.




© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם