חַלּוֹנִי תָּמִיד פָּתוּחַ זֶה אֲשֶׁר יָבוֹא לִי יָבִיא זִמְרַת הָרוּחַ יַעַר וּסְתָווֹ. יִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד וְאֶרְאֶה עֵינָיו וְאֶחְשֹׁב לְרֶגַע: הוּא עָצוּב בַּסְּתָו. הוּא הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ רְחוֹקָה, לוֹ סִפֵּר כָּל פֶּרַח: הִיא שָׁם מְחַכָּה. כָּךְ חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת, כָּל שְׁנוֹתֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת. וְלִבָּהּ אֶשְׁכּוֹל בָּשֵׁל מְצַפֶּה לַלֵּיל. וְלִבָּהּ אֶשְׁכּוֹל בָּשֵׁל מְצַלְצֵל וּמְצַלְצֵל – לִקְרָאתָהּ אַתָּה זוֹחֵל כָּאוֹר בָּעֲרָפֶל. חַלּוֹנִי תָּמִיד פָּתוּחַ זֶה אֲשֶׁר יָבוֹא לִי יָבִיא זִמְרַת הָרוּחַ לַיִל וּזְהָבוֹ. הוּא יֹאמַר לִי: מַר לִי בִּלְעָדַיִךְ מַר, וְכָל-כָּךְ מוּזָר לִי לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר. אַתְּ עָצַמְתָּ עֵינַיִךְ, כִּי כֻּלֵּךְ אַתְּ לִי, צָעִיף אֶפְרֹשׂ עָלַיִךְ: עֶרֶב תַּכְלִילִי – הוּא יֹאמַר לִי: עוֹלָמֵךְ אַגָּדָה פִּלְאִית כִּמְעַט – יוֹם הוֹלֵךְ וְיוֹם דּוֹעֵךְ אַךְ זוֹרַחַת אַתְּ. וְאוּלַי יֹאמַר לִי כָּךְ: סַגְרִירִים וּסְתָו נִשְׁכַּח, לָאָבִיב שְׂמָלוֹת תִּפְרִי, חַלּוֹנֵךְ סִגְרִי!חלוני תמיד פתוח זה אשר יבוא לי יביא זמרת הרוח יער וסתוו. יתייצב מנגד ואראה עיניו ואחשוב לרגע: הוא עצוב בסתיו הוא הלך בדרך, דרך רחוקה, לו סיפר כל פרח: היא שם מחכה. כך חלפו שנים רבות, כל שנותיה הוורודות. ולבה אשכול בשל מצפה לליל. ולבה אשכול בשל מצלצל ומצלצל – לקראתה אתה זוחל כאור בערפל. חלוני תמיד פתוח זה אשר יבוא לי יביא זמרת הרוח ליל וזהבו. הוא יאמר לי: מר לי בלעדיך מר, וכל - כך מוזר לי להיות מאושר. את עצמת עינייך, כי כולך את לי, צעיף אפרוש עלייך: ערב תכלילי – הוא יאמר לי: עולמך אגדה פלאית כמעט – יום הולך ויום דועך אך זורחת את. ואולי יאמר לי כך: סגרירים וסתיו נשכח, לאביב שמלות תפרי, חלונך סגרי!