עַל חֳרָבוֹת שׁוֹמְמוֹת בִּמְגִנַּת נֶפֶשׁ נִצַּבְתִּי שַׂר שֶׁקֶט תַּחַת עָבִים, סַהַר חִוֵּר עוֹד בָּקַע רוּחַ נִבְזָק, כִּנְשֹׁב מִקְּבָרוֹת; מִתּוֹך עִי הָהֶרֶס בֵּין עַמּוּדָיו לִקְרָאתִי נָדָה דְּמוּת-זֶוַע, רָמְזָה אָמְרָה: רֵעִי, מַה בֶּצַע מִלֵּב הַנָּמוֹג עַַל מַפֹּלֶת? מָה הַתּוֹעֶלֶת בַּזֹּאת, צֵל הֶעָבָר לְבַכּוֹת הַט נָא אֶת הָהוֶֹה בֶּעֱזוּז הַרְחֵק הֶעָתִידָה טְרַח, צֹר נָא וּבְנֵה! קֶרֶן הָאָרֶץ תּוּרַם על חורבות שוממות במגינת נפש ניצבתי שר שקט תחת עבים, סהר חיוור עוד בקע רוח נבזק, כנשוב מקברות; מתוך עי ההרס בין עמודיו לקראתי נדה דמות-זווע, רמזה אמרה: רעי, מה בצע מלב הנמוג על מפולת? מה התועלת בזאת, צל העבר לְבַכּוֹת הט נא את ההווה בעזוז הרחק העתידה טרח, צור נא ובנה! קרן הארץ תורם