לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי, וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה בִּשְׁלַל קְרָבוֹת. רַק עֵץ יָדַי נָטְעוּ חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים, רַק שְׁבִיל כָּבְשׁוּ רַגְלַי עַל פְּנֵי שָׂדוֹת. אָכֵן דַּלָּה מְאֹד, יָדַעְתִּי זֹאת, הָאֵם, אָכֵן דַּלָּה מְאֹד מִנְחַת בִּתֵּךְ. רַק קוֹל תְּרוּעַת הַגִּיל בְּיוֹם יִגַּהּ הָאוֹר, רַק בְּכִי בַּמִּסְתָּרִים עֲלֵי עָנְיֵךְ.לא שרתי לך ארצי, ולא פארתי שמך בעלילות גבורה בשלל קרבות. רק עץ ידיי נטעו חופי ירדן שוקטים, רק שביל כבשו רגלי על פני שדות. אכן דלה מאוד, ידעתי זאת, האם, אכן דלה מאוד מנחת בתך. רק קול תרועת הגיל ביום ייגה האור, רק בכי במסתרים עלי ענייך.