אמי (לחן לא ידוע)

בֵּיתֵנוּ הוּא קָטֹן גַּם חַדְרִי מְאֹד צַר; אַךְ בּוֹ יֵשׁ לִי אוֹצָר, הַטּוֹב מִכָּל יָקָר. זוֹ אִמִּי הַטּוֹבָה, הַיְּקָרָה מִפָּז; הִיא אִתִּי יוֹשֶׁבֶת - וּשְׂשׂוֹנִי מַה עַז! בְּכֶסֶף, בְּזָהָב כָּל תּוּכְלוּ לְהָמִיר; אַךְ אֵם רַחְמָנִיָּה לֹא תִּמְצְאוּ בִּמְחִיר! בָּרְחוֹב, עַל יַד שַׁעַר, עָבַרְתִּי לִי תְּמוֹל וָאֵרָא שָׁם נַעַר בִּבְכִי יִתֵּן קוֹל. וָאֶשְׁאַל: יַקִּירִי, מַה תֵּבְךְּ כֹּה בְּלִי-דֹּם? - לִפְנֵי שָׁנָה מֵתָה לִי אִמִּי כַּיּוֹם! מֵעִמְקֵי לִבָּתִי אֶתְפַּלֵל לְךָ, אֵל: זֶה אוֹצַר חֶמְדָתִי שְׁמֹר יוֹמָם וָלֵיל!ביתנו הוא קטון גם חדרי מאוד צר; אך בו יש לי אוצר, הטוב מכל יקר. זו אמי הטובה, היקרה מפז; היא אתי יושבת - וששוני מה עז! בכסף, בזהב כל תוכלו למיר; אך אם רחמניה לא תמצאו במחיר! ברחוב, על יד שער, עברתי לי תמול וארא שם נער בבכי יתן קול. ואשאל: יקירי, מה תבך כה בלי-דום? - לפני שנה מתה לי אמי כיום! מעמקי לבתי אתפלל לך, אל: זה אוצר חמדתי שמור יומם וליל!

דבורה גוטמכר למדה את השיר מאביה אברהם סְלֶפּ, שלמד אותו מהמלמד ב"חיידר" בעיירה דוסיאט שבליטא, לפני מלחמת העולם הראשונה. השיר עובר במשפחה מדור לדור.

השיר נכלל בכרך של שירים בלי מנגינות של שירון "הזמיר" בשנת תרע"א [ואולי שוב בתרע"ד, הכרך אינו זמין לנו], אך כבר בשנת תרע"ב [1912] נדפס לו לחן מאת אברהם צבי אידלסון ("ספר השירים" תרע"ב, חלק א, עמ' 4). הלחן ששרה דבורה סלפ-גוטמכר הוא לחן אחר, ואף הוא מוקדם. לחן שלישי חיבר לו לימים יוסף בן-ברוך (קופיאן) (גיל ושיר, יבנה, 1942, עמ' 4).

ראו את השיר גם בגרסה של שלמה גרינברג ובלחן של ג'ונתן א. שפילמן.