אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ, אֶרֶץ רְוַת שֶׁמֶשׁ... אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ, אֵיפֹה אוֹתוֹ שֶׁמֶשׁ? אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ, עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי-לֶכֶת צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה. אֶרֶץ – בָּהּ יתקיים כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה, נִכְנַס כָּל הַנִּכְנָס – פָּגַע בּוֹ עֲקִיבָא. "שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא! שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי! אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים, אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?" עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא, אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי: "כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, אַתָּה הַמַּכַּבִּי!" "כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, אַתָּה הַמַּכַּבִּי! אומרים: ישנה ארץ, ארץ רות שמש... איה אותה ארץ, איפה אותו שמש? אומרים: ישנה ארץ, עמודיה שבעה, שבעה כוכבי-לכת צצים על כל גבעה. ארץ – בה יתקיים כל אשר איש קיוה, נכנס כל הנכנס – פגע בו עקיבא. "שלום לך, עקיבא! שלום לך, רבי! איפה הם הקדושים, איפה המכבי?" עונה לו עקיבא, אומר לו הרבי: "כל ישראל קדושים, אתה המכבי!" "כל ישראל קדושים, אתה המכבי!