הקטן
גופן
הגדל
גופן

 
בגינת הירק

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: נחום נרדי

לֹא שַׁבָּת וְלֹא חַג,
כִּי אִם יוֹם קַיִץ סְתָם,
וּבְגִנַּת הַיָּרָק
קוֹל שָׂשׂוֹן וּמְחוֹל עַם.

הֶחָגָב בָּעוּגָב,
בַּחֲצוֹצְרָה הַצְּרָצַר, –
רֶגֶל מִי זֶה אֵפוֹא
מִמְּחוֹלוֹת תֵּעָצַר?

בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה
מִסָּבִיב לֶחָבִית
עָמְדוּ לְרַקֵּד
כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.

וַיַּרְא זֹאת אֲבַטִּיחַ
וְלֹא יָכֹל עוֹד עָמוֹד
וּבְמַדֵּי הַפַּסִּים
רָץ עִם דְּלַעַת לִרְקֹד.

בֶּן תִּירָס צְהֹב הַמְּעִיל
בְּלוֹרִיתוֹ אָז הִפְשִׁיל
וּבְחָטְפוֹ חַמָּנִית
קָם לְכַרְכֵּר בְּגִיל.

וַיִּבְעַר אָז כָּאֵשׁ
מִקִּנְאָה לֵב הַצְּנוֹן
וַיִּקְפֹּץ לְפַזֵּז
עִם אֲחוֹת הַמְּלַפְפוֹן.

וְכִרְאוֹת זֹאת הַסֶּלֶק
הִתְאַפֵּק לֹא יָכֹל
וַיִּתְפֹּשׂ עַגְבָנִית
וַיֵּצֵא בְּמָחוֹל.

וּפִתְאוֹם – שִׂימוּ רֶוַח –
גַּם הַגֶּזֶר זֶה בָּא
מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז
עִם בַּת לֶפֶת עָבָה.

וְגַם צֶמֶד הַחֶמֶד,
בָּצָל וּבַת שׁוּם,
הִתְלַכְּדוּ בֵּין רַגְלַיִם,
וּרְאוּ: לֹא גֵּרְשׁוּם!

גַּם בֻּלְבּוּס הָאֶבְיוֹן –
אַל אֶתֵּן פִּי לַחְטֹא –
בָּא לִרְקֹד, בִּמְחִילָה,
הוּא עַל כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ.

וַתִּרְעַשׁ הַגִּנָּה
וַיֵּהוֹם בָּהּ כָּל שְׁבִיל
מִמְּחוֹלוֹת וּנְגִינָה
וּמִמִּצְהֲלוֹת גִּיל.
לא שבת ולא חג,
כי אם יום קיץ סתם,
ובגינת הירק
קול ששון ומחול עם.

החגב בעוגב,
בחצוצרה הצרצר, -
רגל מי זה אפוא
ממחולות תעצר?

בערוגת הגינה
מסביב לחבית
עמדו לרקד
כרוב עם כרובית.

וירא זאת אבטיח
ווא יכול עוד עמוד
ובמדי הפסים
רץ עם דלעת לרקוד.


בן תירס צהוב המעיל
בלוריתו אז הפשיל
ובחטפו חמנית
קם לכרכר בגיל.

ויבער אז כאש
מקנאה לב הצנון
ויקפוץ לפזז
עם אחות המלפפון.

וכראות זאת הסלק
התאפק לא יכול
ויתפוש עגבנית
ויצא במחול.

ופתאום - שימו רוח -
גם הגזר זה בא
מכרכר בכל עוז
עם בת לפת עבה.

וגם צמד החמד,
בצל ובת שום,
התלכדו בין רגליים,
וראו: לא גירשום!

גם בולבוס האביון –
אל אתן פי לחטוא –
בא לרקוד, במחילה,
הוא על כל משפחתו.

ותרעש הגינה
ויהום בה כל שביל
ממחולות ונגינה
וממצהלות גיל.


 פרטים נוספים


המשך השיר (לא מושר בהקלטה)

רַק אָפוּן הַמִּסְכֵּן
עָמַד מִן הַצַּד,
עַל מַטֵּהוּ נִשְׁעָן
וְלֹא נָע וְלֹא נָד.

"אֵיכָה אוּכַל לָשׂוּשׂ
אֵיכָה אוּכַל לִרְקֹד –
וְצִיצַי נָשְׁרוּ כְּבָר,
וְתַרְמִילַי רֵיקִים עוֹד."
רק אפון המסכן
עמד מן הצד,
על מטהו נשען
ולא נע ולא נד.

"איכה אוכל לשוש,
איכה אוכל לרקוד -
וציצי נשרו כבר,
ותרמילי ריקים עוד."
ביצוע: נעמה נרדי
עיבוד: נחום נרדי
מקור: תקליט " גלטון" 5792, נחום נרדי - מנגינות לשירים ופזמונים לילדים


על השיר

ראה גם "בגינה".

להלן דברי הסבר על השירים "בגינה" ו"בגינת הירק", המבוססים על המידע המופיע בכרך ג' של המהדורה המדעית של שירי ביאליק (הוצ' דביר ומכון כץ, 2000 עורך: דן מירון):

השיר "בגינה" נכתב, קרוב לוודאי, בארץ-ישראל, בראשית שנות השלושים, והוא מן השירים הבודדים שכתב ביאליק בהטעמה הארצישראלית, ה"ספרדית". הדפסתו הראשונה היתה בגירסה קצרה בת ארבעה בתים מרובים בכתב העת הפדגוגי 'נתיבנו' (דו-ירחון), שבעריכת פניה שרגורודסקה (חוברת ב-ג, תשרי-טבת תרצ"ב), עמ' 49. השיר נדפס שם בלוויית לחן מאת מנשה רבינוביץ'-רבינא.

ביאליק חיבר גם גרסה אחרת של השיר, נרחבת הרבה יותר, בת 13 בתים, בשם "בגינת הירק". גירסה מורחבת זו נדפסה במוסף לילדים של 'דבר' בעריכת יצחק יציב (כרך ב', גיל' ב [טו], י"ב בחשון תרצ"ג/11.11.1932, עמ' 4).

בנוסח 'נתיבנו' זהו שיר קצר על נושא הבדידות, בדומה לשיר הילדים "עציץ פרחים", המתאר את שמחת הירקות הרוקדים בזוגות מול עגמומיות האפון הבודד, שאיננו מצטרף למחול. לכל אחד משני המוטיבים, החברותא והבדידות, מוקדש בנוסח זה מספר בתים שוה (שניים מול שניים). בנוסח 'דבר' הרחיב ביאליק מאוד את מספר הזוגות הרוקדים של הירקות המואנשים, והפך את השיר לתמונה רחבה של חגיגה עממית, שלוקחת בה חלק קשת רחבה של "טיפוסים עממיים" שונים (רק שני הבתים האחרונים של השיר מוקדשים למוטיב הבדידות). את הגרסה המורחבת של 'דבר' בחר ביאליק לכנס בתוך "שירים ופזמונות לילדים", תרצ"ג, עמ' צו-צז.

קראו גם: "הצנון והחזרת שהפכו לכרוב עם כרובית" מאת קובי לוריא, מתוך "פנים" גליון 52 - 53, משנת 2011.

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

פירות וירקות   קיץ   שירי ילדים   ט"ו בשבט  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם