נוּחִי, נוּחִי, יָד אוֹהֶבֶת, הֵרָגְעִי, הַנִּסְעָרָה: שְׂדֵה-הַלֶּחֶם הַמַּזְהֶבֶת לְפָנַיִךְ פֹּה כָּרְעָה. חֲלוֹמוֹת לֹא שָׁוְא דִּבֵּרוּ. מַכְאוֹבֵינוּ אַתְּ תִּשְּׂאִי (סַעַר, סַעַר, יוֹם וָלַיִל), אַתְּ זָרַעַתְּ – וְתַאַסְפִי!נוחי נוחי יד אוהבת הרגעי, הנסערה שדה הלחם המוזהבת לפניך פה כרעה. חלומות לא שווא דיברו מכאובינו את תשאי סער סער יום וליל את זרעת ותאספי.