אַט מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן עַרְבִית,
חֶרֶשׁ עוֹנֶה לוֹ בַּיַּעַר הֵד.
תַּחַת הָאֹרֶן רֹאשׁוֹ מְנַדְנֵד –
פֶּרַח הַפַּעֲמוֹנִית.
תְּכֹל עֵינַיִם נוּגֶה וְחוֹלֵם;
הוּא לֹא יָזוּז עִם שְׁרַב צָהֳרַיִם
וְיִתְעוֹרֵר עִם רוּחוֹת בֵּין עַרְבַּיִם –
אַט מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן עַרְבִית.
עוֹד לֹא אָדְמוּ שְׁמֵי מַעֲרָב,
עוֹד בַּחֹרְשָׁה צְלִיל קֶסֶם רוֹעֵד.
תַּם יוֹם הַקַּיִץ, הֵן מְזַמֵּר שִׁיר –
אַגָּדַת אָבִיב.
תַּם יוֹם הַקַּיִץ, הֵן מְזַמֵּר שִׁיר –
אַגָּדַת אָבִיב.אט מצלצל פעמון ערבית,
חרש עונה לו ביער הד.
תחת האורן ראשו מנדנד –
פרח הפעמונית.
תכול עיניים נוגה וחולם;
הוא לוא יזוז עם שרב צהריים
ויתעורר עם רוחות בין ערביים –
אט מצלצל פעמון ערבית.
עוד לא אדמו שמי מערב,
עוד בחורשה צליל קסם רועד.
תם יום הקיץ, הן מזמר שיר –
אגדת אביב.
תם יום הקיץ, הן מזמר שיר –
אגדת אביב.
|
|
מילים: אלישבע ביחובסקי לחן: לא ידוע כתיבה: תרפ"ג
|
אַט מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן עַרְבִית, חֶרֶשׁ עוֹנֶה לוֹ בַּיַּעַר הֵד. תַּחַת הָאֹרֶן רֹאשׁוֹ מְנַדְנֵד – פֶּרַח הַפַּעֲמוֹנִית.
תְּכֹל עֵינַיִם נוּגֶה וְחוֹלֵם; הוּא לֹא יָזוּז עִם שְׁרַב צָהֳרַיִם וְיִתְעוֹרֵר עִם רוּחוֹת בֵּין עַרְבַּיִם – אַט מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן עַרְבִית.
עוֹד לֹא אָדְמוּ שְׁמֵי מַעֲרָב, עוֹד בַּחֹרְשָׁה צְלִיל קֶסֶם רוֹעֵד. תַּם יוֹם הַקַּיִץ, הֵן מְזַמֵּר שִׁיר – אַגָּדַת אָבִיב. תַּם יוֹם הַקַּיִץ, הֵן מְזַמֵּר שִׁיר – אַגָּדַת אָבִיב. אט מצלצל פעמון ערבית, חרש עונה לו ביער הד. תחת האורן ראשו מנדנד – פרח הפעמונית.
תכול עיניים נוגה וחולם; הוא לוא יזוז עם שרב צהריים ויתעורר עם רוחות בין ערביים – אט מצלצל פעמון ערבית.
עוד לא אדמו שמי מערב, עוד בחורשה צליל קסם רועד. תם יום הקיץ, הן מזמר שיר – אגדת אביב. תם יום הקיץ, הן מזמר שיר – אגדת אביב.
|
גרסת כתבי אלישבע
|
אַט מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן עַרְבִּית. חֶרֶשׁ עוֹנֶה לוֹ בַּיַּעַר הַהֵד! תַּחַת הָאֹרֶן רֹאשׁוֹ מְנַדְנֵד פֶּרַח-הַפַּעֲמוֹנִית.
כְּחֹל-הָעֵינַיִם, נוּגֶה וְחוֹלֵם, הוּא לֹא יָזוּז בִּשְׁרַב צָהֳרַיִם: הוּא מִתְעוֹרֵר עִם רוּחוֹת בֵּין-עַרְבַּיִם עֵת מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן עַרְבִּית.
עוֹד לוֹהֲטִים עַנְנֵי מַעֲרָב, אַךְ בַּחֹרְשָׁה צְלִיל-הַכֶּסֶף עוֹבֵר: תַּם יוֹם שֶׁל קַיִץ... עֵת לְזַמֵּר שִׁיר אַגָּדַת-הָעַרְבִּית.
קוֹל פַּעֲמוֹן אֶת הַלַּיְלָה מַכְנִיס. אֶת הַשָּׁלוֹם לֹא יַפְרִיע אָדָם. חַג לוֹ לַיַּעַר, – וְטֶרֶם נִרְדַּם הוּא מְזַמֵּר אֶת שִׁירַת הָעַרְבִּית. אט מצלצל פעמון ערבית. חרש עונה לו ביער ההד! תחת האורן ראשו מנדנד פרח-הפעמונית.
כחול-העיניים, נוגה וחולם, הוא לא יזוז בשרב צהריים: הוא מתעורר עם רוחות בין-ערביים עת מצלצל פעמון ערבית.
עוד לוהטים ענני מערב, אך בחורשה צליל-הכסף עובר: תם יום של קיץ... עת לזמר שיר אגדת-הערבית.
קול פעמון את הלילה מכניס. את השלום לא יפריע אדם. חג לו ליער, – וטרם נרדם הוא מזמר את שירת הערבית.
|
מתוך "ילקוט שירים"
|
בית 1 שורה 1] אַט מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן הָעַרְבִית [בית 2 שורה 4] עֵת מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן הָעַרְבִית
[בית 3] טֶרֶם כָּבוּ עַנְנֵי מַעֲרָב אַךְ בַּחָרְשָׁה צְלִיל הַכֶּסֶף עוֹבֵר תַּם יוֹם הַקַּיִץ! עֵת לְזַמֵּר שִׁיר-בִּרְכַּת הָעַרְבִית
[בית 4 שורה 2] הוֹד הַשַּׁלְוָה לֹא יַפְרִיעַ לְאָדָם
[בית 1 שורה 1] אט מצלצל פעמון הערבית
[בית 2 שורה 4] עת מצלצל פעמון הערבית
[בית 3] טרם כבו ענני מערב אך בחורשה צליל הכסף עובר תם יום הקיץ! עת לזמר שיר-ברכת הערבית
[בית 4 שורה 2] הוד השלווה לא יפריע לאדם
פרטים נוספים
|
נוסח משובש שנכלל בסיפור מאת כרמלה לכיש
|
אט מצלצל פעמון האביב חרש עונה היער הד כחול עיניים נוגה וחולם פרח הפעמונים
הוא לא ינום בשרב צהרים אט מצלצל ברוחות של ערביים אט מצלצל פעמון האביב
פרטים נוספים
על הגרסה: מתוך סיפור של כרמלה לכיש שנדפס בעיתון "את" בשנת 1969, עמ' [?] 22 עד 27, לא ברור באיזו חוברת. המידע בזכות תוצאות חיפוש בגוגל ספרים, ונשמח להשלמתו.
השורה "חרש עונה היער" [ולא "ביער"] גם לפי כרטסת מאיר נוי המסתמך על מקור לא מזוהה שקיצורו קמ"ד.
הנוסח "לא ינום בשרב צהריים" נכלל גם בביצוע של מרים רכס כמתועד כאן.
|
|
 |
ביצוע: הילה שי שנת הקלטה: 6.9.2009 מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

|
|
ביצוע: ברק עודדעיבוד: ברק עודדשנת הקלטה: 3.2.2016
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
השיר נלמד והוקלט במיוחד לזֶמֶרֶשֶׁת בעקבות הקלטת השדה של ציונה קיפניס.
ביצוע: הרצליה רזשנת הקלטה: 9.7.1991
מקור: הספרייה הלאומיתפרטים נוספים על ההקלטה ראו
באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין
להקלטה המלאה.
הרצליה רז שרה את שני הבתים הראשונים.
ביצוע: אוריאלה לרנרשנת הקלטה: 27.10.2008
מקור: ארכיון הצליל, הספריה הלאומית
מקליטה: רותי פריד
נדפס כשיר מס' 15 במסגרת מחזור בן 18 שירים מאת אלישבע בכתב העת "התקופה", שנה 17, ספר 1 (תשרי-כסלו תרפ"ג). השיר החמישי במחזור הוא "אהבתי הרוח".
את הגרסה הראשית למדה ציונה קיפניס מאביה, דב יזרעאלי.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת
contact@zemereshet.co.il.
תודה לצבי שביט על מסירת התווים ולעידו פז על שיפור הסריקה