בַּפִּנָּה מוּנָח הַתֹּף. כָּכָה טוֹב, כָּכָה טוֹב! הוּא שׁוֹתֵק בְּרֹב כָּבוֹד וְחוֹשֵׁב לוֹ מַחְשָׁבוֹת. הוּא עָיֵף מֵרֹב עָמָל. עַל עוֹרוֹ כָּל כָּךְ חֲבָל! בְּגַבּוֹ נִשְׁעַן לַקִּיר: כָּאן נָעִים וְכָאן קָרִיר. אַךְ מַקֵּל קָטָן שׁוֹבָב בָּא קָפַץ פִּתְאֹם עָלָיו. בּוּם! – קָרָא הַתֹּף בְּקוֹל – בּוּם! – מַתְחִיל שׁוּב הַמָּחוֹל.בפינה מונח התוף. ככה טוב, ככה טוב! הוא שותק מרוב כבוד וחושב לו מחשבות. הוא עייף מרוב עמל. על עורו כל כך חבל! בגבו נשען לקיר: כאן נעים וכאן קריר. אך מקל קטן שובב בא קפץ פתאום עליו. בום! – קרא התוף בקול – בום! – מתחיל שוב המחול.