הַמַּלְקוֹשׁ מָתֹק, צְחוֹקוֹ דּוֹמֵעַ הָאָבִיב צוֹהֵל, דּוֹפֵק בַּדֶּלֶת הוֹי חָלוּץ חָלוּץ יָגֵעַ הַאֲמִינָה - תַּעֲבֹד עוֹד בַּלְּבֵנִים בַּמֶּלֶט עוֹד תִּבְנֶה בָּתִּים עַד רָקִיעַ עוֹד תִּרְקֹד וְעוֹד תָּשִׁיר עַד בֹּקֶר הוֹי חָלוּץ עוֹד פֹּה תַּזִּיעַ הַאֲמִינָה - וְתִשְׁתֶּה, הַמַּיִם לֹא בְּיֹקֶר כְּבָר לוֹטֶפֶת שֶׁמֶשׁ יָם וָסֶלַע הַפַּרְדֵּס כֻּלּוֹ גָּוֶן וָרֵיחַ הוֹי חָלוּץ אַל תִּשְׁתַּעֵלָה הַאֲמִינָה - עוֹד יָבוֹא יוֹמְךָ וְתִהְיֶה שָׂמֵחַ כְּבָר צָמַק הַגּוּף בְּלֵב קָרַחַת וּבָעַיִן כְּבָר הוּעַם הָרֶשֶׁף הוֹי חָלוּץ זְרֵה כָּל פַּחַד הַאֲמִינָה - עוֹד תִּשְׂמַח הַיּוֹם אַחַר הַנֶּשֶׁף עוֹד יָבוֹא יוֹמְךָ תַּחְצֹב בַּסֶּלַע וְתִסְלֹל דְּרָכִים עוֹד לֹא כָּבַשְׁתָּ הוֹי חָלוּץ הַשְׁלֵךְ כָּל עֶצֶב הַאֲמִינָה - מַה לְּךָ, נוּ, מַה כִּי הִתְיָאַשְׁתָּ וּבְנֶשֶׁף זֶה חִוֵּר הַמֵּצַח אֶת בַּחוּרַתְךָ, אֶת בַּת הַחַיִל הוֹי בָּחוּר חַבֵּק לַנֶּצַח הַאֲמִינָה - עוֹד תָּבוֹא אֲהוּבַתְךָ הַלַּיִל כְּעוּגָב צָעִיר הוּא הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ מִבּוּשָׁה נִסְתֶּרֶת הוֹי חָלוּץ אַל תִּתְָיֵאשָׁה הַאֲמִינָה - עוֹד בָּנֹה תִּבְנֶה אֶת הַמּוֹלֶדֶתהמלקוש מתוק, צחוקו דומע האביב צוהל, דופק בדלת הוי חלוץ חלוץ יגע האמינה - תעבוד עוד בלבנים במלט עוד תבנה בתים עד רקיע עוד תרקוד ועוד תשיר עד בוקר הוי חלוץ עוד פה תזיע האמינה - ותשתה, המים לא ביוקר כבר לוטפת שמש ים וסלע הפרדס כולו גוון וריח הוי חלוץ אל תשתעלה האמינה - עוד יבוא יומך ותהיה שמח כבר צמק הגוף בלב קרחו [קרחת?] ובעין כבר הועם הרשף הוי חלוץ זרה כל פחד האמינה - עוד תשמח היום אחר הנשף עוד יבוא יומך תחצוב בסלע ותסלול דרכים עוד לא כבשת הוי חלוץ השלך כל עצב האמינה - מה לך, נו, מה כי התייאשת ובנשף זה חיוור המצח את בחורתך, את בת החיל הוי בחור חבק לנצח האמינה - עוד תבוא אהובתך הליל כעוגב צעיר הוא הירח והשמש מבושה נסתרת הוי חלוץ אל תתייאשה האמינה - עוד בנה תבנה את המולדת