אִמָּא בַּבַּיִת בּוֹדֶדֶת מַה לָּהּ פְּנִינִים וְזָהָב? עִם הַתְּמוּנָה מִתְיַחֶדֶת; בֵּן לָהּ יָקָר שָׁם בַּקְּרָב. שׁוּב הַדִּמְעָה הִיא יוֹרֶדֶת, שׁוּב הִיא קוֹרֵאת בַּמִּכְתָּב – אִמָּא, לְאוֹר פָּנַיִךְ נִצְעַד קָדִימָה, אִמָּא, אִמָּא, אֶת הָאוֹיֵב נַחְרִימָה, הִיא דִּמְעוֹתַיִךְ, אִמָּא, יַחַד כּוֹסִית עוֹד נָרִימָה, אָנוּ נִצַּחְנוּ אֶת הַגּוֹרָל, לָנוּ שִׂחֵק הַמַּזָּל! אִמָּא, בּוֹא יָבוֹא הַיּוֹם וְאֵלַיִךְ אָשׁוּב אִמָּא נֶחְמֶדֶת, אַל תִּהְיִי בּוֹדֶדֶת – שׁוּב אָשׁוּב.אמא בבית בודדת מה לה פנינים וזהב? עם התמונה מתייחדת; בן לה יקר שם בקרב. שוב הדמעה היא יורדת, שוב היא קוראת במכתב – אימא, לאור פנייך נצעד קדימה, אימא, אימא, את האויב נחרימה, היא דמעותייך, אימא, יחד כוסית עוד נרימה, אנו ניצחנו את הגורל, לנו שיחק המזל! אימא, בוא יבוא היום ואלייך אשוב אימא נחמדת, אל תהיי בודדת – שוב אשוב.