דבקה רפיח

לִי יוֹמִי וְלִי לֵילִי וּבָקְרִי לִי תְּמוֹלִי לִי וְעַרְבִּי לִי רַד הַיּוֹם לִפְאַת הַיָּם וְהַלַּיְלָה – לַיְלָה – כְּבָר פָּרַשׂ אַדֶּרֶת אֹפֶל לִי. עַד אוֹר עַד אוֹר, עַד אוֹר תֵּאוֹר לִי שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ לִי תֵּאוֹר.לי יומי ולי לילי ובקרי לי תמולי לי וערבי לי רד היום לפאת הים והלילה - לילה - כבר פרש אדרת אופל לי עד אור עד אור, עד אור תאור לי שמש, שמש לי תאור.

על פי איילה גורן-קדמן (בתה של הכוראוגרפית גורית קדמן), המנגינה הופצה ביישוב העברי בידי משה פרסר כשהיה עצור ב"שבת השחורה" במחנה המעצר רפיח. המלים הותאמו מאוחר יותר. 

ד"ר צבי פרידהבר מרחיב בספרו "הבה נצא במחולות" (מרכז לתרבות ולחינוך, תשנ"ד 1994). הדברים מצוטטים באתר "רוקדים". תודה לגולש זאב שטרייספלד שהביא את הדברים לתשומת לבנו: 

הריקוד הראשון שנוצר במסגרת ריקודי העם הישראליים על טהרת ריקוד בדואי, הוא ללא ספק הריקוד דבקה רפיח . . . [סיפורו של הריקוד כפי שנרשם על ידי המוסיקולוגית ד"ר בתיה באיאר, מפי גורית קדמן, בשנת 1965: באמצע שנות הארבעים היה ב"הפועל תל אביב" בחור ושמו משה פרסר... .(Presser) הוא ירד אל הבדואים בנגב, חי ביניהם ולמד את מנהגיהם... משה פרסר חזר לתל אביב, בא אל גורית קדמן ואמר "גורית, יש לי משהו", התיישב על הרצפה, בישל קפה, התחיל להתנועע ולשיר. הוא שר את הנעימה והפגין את הצעדים, זאת הייתה ההתחלה. זמן קצר לאחר מכן הייתה "השבת השחורה" (29 ביוני 1946). אחדים מחברי "הפועל" מצאו עצמם במעצר במחנה רפיח, וביניהם משה פרסר. במחנה התפתח כידוע הווי תרבותי משגשג (כי לא היה מה לעשות, והיה גם עניין של שמירת המורל): הקימו חוגים לכל מיני לימודים ואומנויות, וביניהם חוג למחול. משה פרסר לימד את הדבקה, והיא הפכה שם לכעין נכס של אנשי המחנה.

וידיאו:

• "דבקה רפיח" מתוך המופע "דבקה פנטזיה".
• "דבקה רפיח" בביצוע סיון רותם, בליווי גלעד הילדסהים, יונתן זק.

ביצועים נוספים:

• שלומית אהרון
• לילית נגר בעיבוד רפי קדישזון (סרטון, 1988)
• יהודית רביץ
• שרית חדד ויהודית רביץ (סרטון; תזמון 3:39 [במסגרת מחרוזת])
• ישראל גוריון, אסף אמדורסקי, יהודית רביץ ורבע לאפריקה
• אנסמבל קול אביב (ביצוע כלי)

עיבוד מאת: שלמה עומר

מקור: "עיבודי שלמה עומר"