מילים: מנחם מנדל דוליצקי
לחן: פרדריק היימן כוון, היימן כהן
צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי
לָךְ נַפְשִׁי מֵרָחוֹק הוֹמִיָּה.
תִּשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכָּחֵךְ, יָפָתִי,
עַד תֶּאֱטַר בּוֹר קִבְרִי עָלַי פִּיהָ.
לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי!
אַתְּ, כָּל עוֹד אֱחִי, תּוֹחַלְתִּי וְשִׂבְרִי.
עֵת הַכֹּל אֶשְׁכָּחָה - אַתְּ שְׁאֵרִית נִשְׁמָתִי
וְצִיּוּן, אַתְּ - צִיּוֹן, תְּהִי עֲלֵי קִבְרִי!
ציון תמתי, ציון חמדתי
לך נפשי מרחוק הומיה.
תשכח ימיני אם אשכחך, יפתי,
עד תאטר בור קברי עלי פיה.
לא אשכחך, ציון חמדתי!
את, כל עוד אחי, תוחלתי ושברי.
עת הכול אשכחה - את שארית נשמתי
וציון, את - ציון, תהי עלי קברי!
 פרטים נוספים
הנוסח המקורי השלם |
צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי,
לָךְ נַפְשִׁי מֵרָחוֹק הֹמִיָּה;
תִּשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכָּחֵךְ, יָפָתִי
עַד תֶּאְטַר בֹּר קִבְרִי עָלַי פִּיהָ.
תִּדְבַּק עַד מוֹתִי לְחִכִּי לְשׁוֹנִי,
אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, בַּת צִיּוֹן הַנְּשַׁמָּה;
יִיבַש לְבָבִי מֵחֳלִי, מֵעֹנִי,
אִם תִּיבַשׁ עַל עָנְיֵךְ דִּמְעָתִי הַחַמָּה.
יֵהָרֵס בֵּית חָמְרִי, תְּהִי נַפְשִׁי לִכְלִימָּה,
אִם יָסוּר מֵעֵינִי מַרְאֵה הֲרִיסוּתֵךְ;
יְהִי גְרוֹנִי כַמָּק, אֲכוּל עָשׁ וְרִמָּה,
אִם קוֹלִי לֹא אֶשּׂא לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ.
לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ צִיּוֹן, לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ תַּמָּתִי,
אַתְּ, כָּל עוֹד אֶחִי, תּוֹחַלְתִּי וְשִׂבְרִי,
וְעֵת כִּי אָמוּתָה, בָּךְ תָּמִיד, יָפָתִי,
תִּהְיֶינָה שִׂפְתוֹתַי דֹּבְבוֹת בְּקִבְרִי.
ציון תמתי, ציון חמדתי,
לך נפשי מרחוק הומיה;
תשכח ימיני אם אשכחך, יפתי
עד תאטר בור קברי עלי פיה.
תדבק עד מותי לחיכי לשוני,
אם לא אזכרכי, בת ציון הנשמה;
ייבש לבבי מחולי, מעוני,
אם תיבש על עניך דמעתי החמה.
יהרס בית חמרי, תהי נפשי לכלימה,
אם יסור מעיני מראה הריסותך;
יהי גרוני כמק, אכול עש ורימה,
אם קולי לא אשא לבכות ענותך.
לא אשכחך ציון, לא אשכחך תמתי,
את, כל עוד אחי, תוחלתי ושברי,
ועת כי אמותה, בך תמיד, יפתי,
תהיינה שפתותי דובבות בקברי.
פרטים נוספים
|
|
 |
|
