מספר אפי נצר:

[בילדותי, הוריי] היו לוקחים אותי לשחריות שבת באולם "ביתנו". בכל שחרית, צבי סופר, בעל חנות כלי נגינה, היה מלמד שיר. אני הוקסמתי והפנמתי.

מתוך הסיפור "תזמורת המנדולינות" מאתר האינטרנט "ספרי אהרון פלמון":

...כשהוחזרתי לחיפה אמרתי להורים שלי שאני רוצה ללמוד מנדולינה. למורה לזמרה שלנו בבית ספר חוגים, שקראו לו צבי סופר, הייתה חנות לכלי מוזיקה ברחוב הרצל. כנראה שלא המשרה בבית הספר לבדה ולא החנות לבדה יכלו לספק מספיק פרנסה. הלכתי עם אמא לחנות הזאת וקנינו מנדולינה. זאת הייתה מנדולינה מתוצרת הארץ, עשויה מעץ בהיר, עם בטן שטוחה כמו של גיטרה. מנדולינות מתוצרת חוץ, עם בטן עגולה, למשל מתוצרת איטליה, היו יקרות. אמא שאלה את סופר אם הוא מכיר מורה למנדולינה. אני יכול ללמד, הוא אמר. בין השעות שלוש לארבע כמעט לא נכנסים קונים, ואני יכול לתת שיעור פה בחנות. והתחלתי ללמוד אצלו.