ישראל כרמון (ויינברג) נולד במונטריאול שבקנדה לאמו חיה לבית זלץ ולאביו שמעון ויינברג. הוריו, שבאו לקנדה מפולין, היו סוחרים. המשפחה הייתה מסורתית ומוזיקלית מאוד: אביו היה חזן, ואחותו בלה זמיר, הבכירה מבין חמשת אחיו ואחיותיו, הייתה הזמרת הסולנית בקיבוצה (רמת יוחנן). אח נוסף, יהודה ויינברג, היה מנצח מקהלות ידוע במונטריאול.

בגיל 14 הצטרף ישראל לתנועת "יהודה הצעיר", אך כעבור שנתיים עבר בהשפעת חבריו לתנועת "השומר הצעיר", שם גיבש את השקפותיו הציוניות והסוציאליסטיות בהן האמין עד מותו. בשנת 1940, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עלה ארצה והצטרף לקיבוץ כפר מנחם. בשנת 1941 התגייס לפלמ"ח וכעבור שנה, בעת אימוני נשק על-יד גבעת ברנר, נעצר על-ידי הבריטים וישב בכלא בירושלים שלוש שנים, עד שקיבל חנינה ושוחרר ב-8.5.1945, לרגל הניצחון על גרמניה הנאצית. בשנת 1998 יצא לאור ספרו "מכתבים מהכלא". כמו כן, לחם בקרבות מלחמת העצמאות.

פעילותו התנועתית החלה עם נסיעתו יחד עם משפחתו לקנדה, בשליחות ההנהגה העליונה של "השומר הצעיר" בשנים 1963-1960. הוא חידש את קיני התנועה במונטריאול ובטורונטו, והיה מקובל מאוד על חניכיו. שנים רבות לאחר תום שליחותו הוא שמר על קשר עם התנועה בקנדה.

ישראל היה מעורב בהרבה בוועדות רבות בקיבוץ: ועדת התרבות, ועדת חברים, הוועדה הפוליטית ועוד. הוא היה בין מארגני מקהלת הקיבוץ, שר במקהלת הקיבוץ הארצי ובהיותו זמר מחונן מאוד, הנעים בזמירותיו בחגי הקיבוץ ובאירועיו. עיסוקיו בקיבוץ היו מגוונים: הוא עבד בפלחה, כזבלן, כלולן, כמורה לאנגלית, וכן עבד שנים רבות במפעל הקרמיקה של הקיבוץ. בסוף ימיו הקים את הכריכייה בקיבוץ וכרך בה כל דבר שהתבקש.

בשנות השמונים היה ישראל פעיל מאוד בהתנדבות למען שחרור יהודי ברית המועצות, ובמסגרת זו התכתב עם כמה וכמה מאסירי ציון. בגל העלייה הגדול של ראשית שנות התשעים נחלץ ישראל לסייע בקליטת עולים. בנוסף, פעל ישראל רבות למען גיוס כספים לעזרת חולי סרטן ונזקקי השתלות בתנועה הקיבוצית. עד יומו האחרון נשאר נאמן לתפיסת הקיבוץ השיתופי.

ישראל הותיר אחריו את דינה רעייתו, את ילדיו אסתר, שלמה וסמדר, ואת נכדיו.

(נערך על סמך מידע מתוך אתר ההנצחה של קיבוץ כפר מנחם ועל סמך מידע שמסרה תמר רז שגם פעלה להעברת ההקלטות לזֶמֶרֶשֶׁת ולהנצחתו של ישראל כרמון.)