אָבִיב, אָבִיב הִגִּיעַ הוֹרִיק שָׂדֶה גַּם כַּר, כָּל עַיִן הוּא מַפְתִּיעַ בִּשְׁלַל פִּרְחֵי הַבַּר. מֵעַל נָטוּי רָקִיעַ מַרְחִיב בִּתְכוֹל עָמֹק, לְמַטָּה יָם יַרְגִּיעַ, יִשְׁלַו הוּא כַּתִּינוֹק. וְאוֹר כֹּה רַב וְזֹהַר וְדוּמִיָּה סָבִיב – מַבְהִיק מִזִּיו הַטֹּהַר עוֹלָם נָאֶה, חָבִיב.אביב, אביב הגיע הוריק שדה גם כר, כל עין הוא מפתיע בשלל פרחי הבר. מעל נטוי רקיע מרחיב בתכול עמוק למטה ים ירגיע ישלו הוא כתינוק. ואור כה רב וזוהר ודומיה סביב מבהיק מזיו הטוהר עולם נאה חביב.

מקור: "מחברות מאיר נוי", עמוד 215 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 1