יש לי טבע כזה

העתקת מילות השיר

לִי יֶשְׁנָם, רַבּוֹתַי, עֲצַבִּים שֶׁל בַּרְזֶל. מַכִּירַי כְּבָר יוֹדְעִים זֹאת יָדוֹעַ. הֵם רוֹאִים 'ת חוֹתַנְתִּי וְאוֹמְרִים "לָעֲזָאזֵל, מוֹטְל יֵשׁ לוֹ מַמָּשׁ עֲצַבִּים שֶׁל בַּרְזֶל..." וַאֲנִי- זֶה נָעִים לִי לִשְׁמֹעַ. אֶתְמוֹל נוּדְנִיק אֶחָד אֶת הָרֹאשׁ לִי בִּלְבֵּל, אוֹי, מִשֶּׁבַע בָּעֶרֶב עַד שְׁתַּיִם מָה? הָרַגְתִּי אוֹתוֹ? יִשְׁמְרֵנִי הָאֵל! לִי יֶשְׁנָם, רַבּוֹתַי, עֲצַבִּים שֶׁל בַּרְזֶל.... רַק חָנַקְתִּי אוֹתוֹ בַּיָּדַיִם. אִם אִשְׁתִּי מַתְחִילָה בִּלְשׁוֹנָהּ לְגַלְגֵּל שֶׁנָּחוּץ לָהּ מִין כּוֹבַע עִם סֶרֶט, מְטַרְטֶרֶת הִיא לִי גַּם בַּיּוֹם גַּם בַּלֵּיל, אֲבָל לִי, רַבּוֹתַי, עֲצַבִּים שֶׁל בַּרְזֶל.... מָה אִכְפַּת לִי שֶׁהִיא מְטַרְטֶרֶת... זֶה נִכְנַס לִי מִפֹּה וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם, כָּךְ אֶצְלִי מְסֻדָּר וּבָנוּי וּמֻתְאָם זֶה נִכְנַס לִי מִפֹּה וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם. הִיא צוֹעֶקֶת: נָבָל! הִיא צוֹעֶקֶת לִי: חַם! וַאֲנִי אָז בְּנַחַת אוֹמֵר לָהּ: מָדָאם! לֹא, אֵינֶנִּי נָבָל, וְאֵינֶנִּי נִבְזֶה, אֲבָל לָךְ לֹא יוֹעִיל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם. יֵשׁ לִי טֶבַע כַּזֶּה. אוֹרְגָּנִיזְם כָּזֶה- זֶה נִכְנָס לִי מִפֹּה וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם 'תְּמוֹל הִתְחִילוּ אֵלַי הַגּוֹבִים לְהִתְגַּלְגֵּל, עֶשְׂרִים אִישׁ: מִנִּי כְּנֶסֶת עַד טָאבּוּ. וּכְשֶׁבָּאָה בַּסּוֹף, עִם פִּנְקָס, גְּבֶרֶת פֵּל, לֹא אָמַרְתִּי לָהּ כְּלוּם... עֲצַבִּים שֶׁל בַּרְזֶל!- רַק צָעַקְתִּי: אִינַעַל אַבּו אַבּו וּבַלַּיְלָה חָלַמְתִּי: הִגִּיעוּ בַּתּוֹר הַגּוֹבִים: עֶשְׂרִים חֶבְרֶ'ה עִם דֶּגֶל. וּמְחַיְּכִים אֵלַי: בָּאנוּ לִפְשֹׁט אֶת הָעוֹר... וְעוֹנֶה אֲנִי: יֹפִי... חַכּוּ בַּפְּרוֹזְדוֹר... תְּנוּ לִי קֹדֶם לִפְשֹׁט אֶת הָרֶגֶל. לִי מַשְׂכֹּרֶת יֶשְׁנָה... לֹא גְּדוֹלָה... לֹא גְּדוֹלָה... הִיא נִכְנֶסֶת בְּיֶזַע וָדֶמַע. אַךְ לְאָן הִיא יוֹצֵאת? הִנֵּה זוֹ שְׁאֵלָה! עַד אֲשֶׁר מוֹפִיעִים לִי מִסֵּי מֶמְשָׁלָה וּפוֹתְרִים לִי אֶת כָּל הַפְּרוֹבְּלֶמָה. זֶה נִכְנָס לִי מִפֹּה וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם, כָּךְ אֶצְלִי מְסֻדָּר וּבָנוּי וּמֻתְאָם זֶה נִכְנַס לִי מִפֹּה וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם. אוֹי מִכָּל הַכִּיסִים זוֹחֲלִים הַמִּסִּים וַאֲנִי מִסְתַּכֵּל: זֶה נִפְלָא, זֶה מַקְסִים! וַאֲנִי לַעֲצֹר וְלִסְתֹּם מְנַסֶּה אֲבָל לֹא! לֹא יוֹעִיל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם! זֶהוּ טֶבַע כָּזֶה, אוֹרְגָנִיזְם כָּזֶה... זֶה נִכְנָס לִי מִפֹּה וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם. אִם תֵּלֵךְ בָּעוֹלָם אֶת הַצֶּדֶק לִדְרֹשׁ, אֶת הַשַּׁעַר לָאָרֵץ לִפְתֹּחַ, הֵם יַרְאוּ לְךָ קִיר בַּמִּשְׂרָד הַקָּדוֹשׁ וְיֹאמְרוּ לְךָ: פְּלִיז, לְהַכּוֹת אֶת הָרֹאשׁ... וְגַם זֶה, כַּמּוּבָן, לֹא בְּכֹחַ. אִם תָּבִיא הוֹכָחוֹת, נִמּוּקִים, סְטֶיפָן וַיְיז, דֶּקְלָרַצְיוֹת, עֻבְדּוֹת, כִּתְבֵי קֹדֶשׁ, הֵם יַקְשִׁיבוּ לְךָ-יוּ אָר רַיְט, וֶרִי נַחֶיס, (או שמא: נַחֶס?) וֶרִי סוֹרִי... הַצֶּדֶק אִתְּךָ, עַד בְּלִי דַיְיס... (???) כָּךְ יָמִים וְשָׁבוּעַ וְחֹדֶשׁ. וְשָׁנִים אַתָּה כְּבָר מְנַמֵּק וּמַסְבִּיר, וְהָרֹאשׁ הוּא לְךָ מְנוֹעֵעַ. הוּא מַסְכִּים לְךָ, כֵּן, הוּא מֵבִין וּמַכִּיר, אֲבָל יֵשׁ בְּזֶה סוֹד, יְדִידִי הַיָּקִיר, וְהַסּוֹד הוּא- אַתָּה כְּבָר יוֹדֵעַ- זֶה נִכְנָס לוֹ מִפֹּה וְיוֹצֵא לוֹ מִשָּׁם, כָּךְ אֶצְלוֹ מְסֻדָּר וּבָנוּי וּמֻתְאָם. זֶה נִכְנָס לוֹ מִפֹּה יוֹצֵא לוֹ מִשָּׁם- הוּא אֵינֶנּוּ אָשֵׁם, הוּא מִסְכֵּן, הוּא אֻמְלָל, יַעַן כָּכָה נוֹלַד הוּא וְכָכָה גָּדַל, הוּא אֵינֶנּוּ רָשָׁע, הוּא אֵינֶנּוּ נִבְזֶה, הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹלְךָ הַנִּרְדָּף בָּעוֹלָם, אֲבָל יֵשׁ לוֹ, אָחִי, אוֹרְגָנִיזְם כָּזֶה- זֶה נִכְנָס לוֹ מִפֹּה וְיוֹצֵא לוֹ מִשָּׁםלי ישנם, רבותיי, עצבים של ברזל. מכיריי כבר יודעים זאת ידוע. הם רואים 'ת חותנתי ואומרים "לעזאזל, מוטל יש לו ממש עצבים של ברזל..." ואני- זה נעים לי לשמוע. אתמול נודניק אחד את הראש לי בלבל, אוי, משבע בערב עד שתיים מה? הרגתי אותו? ישמרני האל! לי ישנם, רבותיי, עצבים של ברזל.... רק חנקתי אותו בידיים. אם אשתי מתחילה בלשונה לגלגל שנחוץ לה מין כובע עם סרט, מטרטרת היא לי גם ביום גם בליל, אבל לי, רבותיי, עצבים של ברזל... מה אכפת לי שהיא מטרטרת... זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם, כך אצלי מסודר ובנוי ומותאם זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם. היא צועקת: נבל! היא צועקת לי: חם! אני אז בנחת אומר לה: מדאם! לא, אינני נבל, ואינני נבזה, אבל לך לא יועיל שום דבר בעולם. יש לי טבע כזה. אורגניזם כזה- זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם 'תמול התחילו אליי הגובים להתגלגל, עשרים איש: מני כנסת עד טאבו. וכשבאה בסוף, עם פנקס, גברת פל, לא אמרתי לה כלום... עצבים של ברזל!- רק צעקתי: אינעל אבו אבו ובלילה חלמתי: הגיעו בתור הגובים: עשרים חבר'ה עם דגל. ומחייכים אלי: באנו לפשט את העור... ועונה אני: יופי... חכו בפרוזדור... תנו לי קודם לפשוט את הרגל. לי משכורת ישנה... לא גדולה... לא גדולה... היא נכנסת ביזע ודמע. אך לאן היא יוצאת? הנה זו שאלה! עד אשר מופיעים לי מסי ממשלה ופותרים לי את כל הפרובלמה. זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם, כך אצלי מסודר ובנוי ומותאם זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם. אוי מכל הכיסים זוחלים המיסים ואני מסתכל: זה נפלא, זה מקסים! ואני לעצר ולסתום מנסה אבל לא! לא יועיל שום דבר בעולם! זהו טבע כזה, אורגניזם כזה... זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם. אם תלך בעולם את הצדק לדרוש, את השער לארץ לפתוח, הם יראו לך קיר במשרד הקדוש ויאמרו לך: פליז, להכות את הראש... וגם זה, כמובן, לא בכוח. אם תביא הוכחות, נימוקים, סטיפן וייז, דקלרציות, עובדות, כתבי קודש, הם יקשיבו לך-יו אר רייט, ורי נחיס, ורי סורי... הצדק אתך, עד בלי דייס... כך ימים ושבוע וחודש. ושנים אתה כבר מנמק ומסביר, והראש הוא לך מנועע. הוא מסכים לך, כן, הוא מבין ומכיר, אבל יש בזה סוד, ידידי היקיר, והסוד הוא- אתה כבר יודע- זה נכנס לו מפה ויוצא לו משם, כך אצלו מסודר ובנוי ומותאם. זה נכנס לו מפה יוצא לו משם- הוא איננו אשם, הוא מסכן, הוא אומלל, יען ככה נולד הוא וככה גדל, הוא איננו רשע, הוא איננו נבזה, הוא שומע קולך הנרדף בעולם, אבל יש לו, אחי, אורגניזם כזה- זה נכנס לו מפה ויוצא לו משם
מילים: נתן אלתרמן
לחן: לא ידוע

לִי יֶשְׁנָם, רַבּוֹתַי, עֲצַבִּים שֶׁל בַּרְזֶל.
מַכִּירַי כְּבָר יוֹדְעִים זֹאת יָדוֹעַ.
הֵם רוֹאִים 'ת חוֹתַנְתִּי וְאוֹמְרִים "לָעֲזָאזֵל,
מוֹטְל יֵשׁ לוֹ מַמָּשׁ עֲצַבִּים שֶׁל בַּרְזֶל..."
וַאֲנִי- זֶה נָעִים לִי לִשְׁמֹעַ.

אֶתְמוֹל נוּדְנִיק אֶחָד אֶת הָרֹאשׁ לִי בִּלְבֵּל,
אוֹי, מִשֶּׁבַע בָּעֶרֶב עַד שְׁתַּיִם
מָה? הָרַגְתִּי אוֹתוֹ? יִשְׁמְרֵנִי הָאֵל!
לִי יֶשְׁנָם, רַבּוֹתַי, עֲצַבִּים שֶׁל בַּרְזֶל....
רַק חָנַקְתִּי אוֹתוֹ בַּיָּדַיִם.

אִם אִשְׁתִּי מַתְחִילָה בִּלְשׁוֹנָהּ לְגַלְגֵּל
שֶׁנָּחוּץ לָהּ מִין כּוֹבַע עִם סֶרֶט,
מְטַרְטֶרֶת הִיא לִי גַּם בַּיּוֹם גַּם בַּלֵּיל,
אֲבָל לִי, רַבּוֹתַי, עֲצַבִּים שֶׁל בַּרְזֶל....
מָה אִכְפַּת לִי שֶׁהִיא מְטַרְטֶרֶת...

זֶה נִכְנַס לִי מִפֹּה וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם,
כָּךְ אֶצְלִי מְסֻדָּר
וּבָנוּי וּמֻתְאָם
זֶה נִכְנַס לִי מִפֹּה וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם.
הִיא צוֹעֶקֶת: נָבָל!
הִיא צוֹעֶקֶת לִי: חַם!
וַאֲנִי אָז בְּנַחַת אוֹמֵר לָהּ: מָדָאם!
לֹא, אֵינֶנִּי נָבָל,
וְאֵינֶנִּי נִבְזֶה,
אֲבָל לָךְ לֹא יוֹעִיל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם.
יֵשׁ לִי טֶבַע כַּזֶּה. אוֹרְגָּנִיזְם כָּזֶה-
זֶה נִכְנָס לִי מִפֹּה
וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם

'תְּמוֹל הִתְחִילוּ אֵלַי הַגּוֹבִים לְהִתְגַּלְגֵּל,
עֶשְׂרִים אִישׁ: מִנִּי כְּנֶסֶת עַד טָאבּוּ.
וּכְשֶׁבָּאָה בַּסּוֹף, עִם פִּנְקָס, גְּבֶרֶת פֵּל,
לֹא אָמַרְתִּי לָהּ כְּלוּם... עֲצַבִּים שֶׁל בַּרְזֶל!-
רַק צָעַקְתִּי: אִינַעַל אַבּו אַבּו

וּבַלַּיְלָה חָלַמְתִּי: הִגִּיעוּ בַּתּוֹר
הַגּוֹבִים: עֶשְׂרִים חֶבְרֶ'ה עִם דֶּגֶל.
וּמְחַיְּכִים אֵלַי: בָּאנוּ לִפְשֹׁט אֶת הָעוֹר...
וְעוֹנֶה אֲנִי: יֹפִי... חַכּוּ בַּפְּרוֹזְדוֹר...
תְּנוּ לִי קֹדֶם לִפְשֹׁט אֶת הָרֶגֶל.

לִי מַשְׂכֹּרֶת יֶשְׁנָה... לֹא גְּדוֹלָה... לֹא גְּדוֹלָה...
הִיא נִכְנֶסֶת בְּיֶזַע וָדֶמַע.
אַךְ לְאָן הִיא יוֹצֵאת? הִנֵּה זוֹ שְׁאֵלָה!
עַד אֲשֶׁר מוֹפִיעִים לִי מִסֵּי מֶמְשָׁלָה
וּפוֹתְרִים לִי אֶת כָּל הַפְּרוֹבְּלֶמָה.
זֶה נִכְנָס לִי מִפֹּה וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם,
כָּךְ אֶצְלִי מְסֻדָּר
וּבָנוּי וּמֻתְאָם
זֶה נִכְנַס לִי מִפֹּה וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם.
אוֹי מִכָּל הַכִּיסִים
זוֹחֲלִים הַמִּסִּים
וַאֲנִי מִסְתַּכֵּל: זֶה נִפְלָא, זֶה מַקְסִים!
וַאֲנִי לַעֲצֹר וְלִסְתֹּם מְנַסֶּה
אֲבָל לֹא! לֹא יוֹעִיל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם!
זֶהוּ טֶבַע כָּזֶה, אוֹרְגָנִיזְם כָּזֶה...
זֶה נִכְנָס לִי מִפֹּה וְיוֹצֵא לִי מִשָּׁם.

אִם תֵּלֵךְ בָּעוֹלָם אֶת הַצֶּדֶק לִדְרֹשׁ,
אֶת הַשַּׁעַר לָאָרֵץ לִפְתֹּחַ,
הֵם יַרְאוּ לְךָ קִיר בַּמִּשְׂרָד הַקָּדוֹשׁ
וְיֹאמְרוּ לְךָ: פְּלִיז, לְהַכּוֹת אֶת הָרֹאשׁ...
וְגַם זֶה, כַּמּוּבָן, לֹא בְּכֹחַ.

אִם תָּבִיא הוֹכָחוֹת, נִמּוּקִים, סְטֶיפָן וַיְיז,
דֶּקְלָרַצְיוֹת, עֻבְדּוֹת, כִּתְבֵי קֹדֶשׁ,
הֵם יַקְשִׁיבוּ לְךָ-יוּ אָר רַיְט, וֶרִי נַחֶיס, (או שמא: נַחֶס?)
וֶרִי סוֹרִי... הַצֶּדֶק אִתְּךָ, עַד בְּלִי דַיְיס... (???)
כָּךְ יָמִים וְשָׁבוּעַ וְחֹדֶשׁ.

וְשָׁנִים אַתָּה כְּבָר מְנַמֵּק וּמַסְבִּיר,
וְהָרֹאשׁ הוּא לְךָ מְנוֹעֵעַ.
הוּא מַסְכִּים לְךָ, כֵּן, הוּא מֵבִין וּמַכִּיר,
אֲבָל יֵשׁ בְּזֶה סוֹד, יְדִידִי הַיָּקִיר,
וְהַסּוֹד הוּא- אַתָּה כְּבָר יוֹדֵעַ-
זֶה נִכְנָס לוֹ מִפֹּה וְיוֹצֵא לוֹ מִשָּׁם,
כָּךְ אֶצְלוֹ מְסֻדָּר
וּבָנוּי וּמֻתְאָם.
זֶה נִכְנָס לוֹ מִפֹּה יוֹצֵא לוֹ מִשָּׁם-
הוּא אֵינֶנּוּ אָשֵׁם,
הוּא מִסְכֵּן, הוּא אֻמְלָל,
יַעַן כָּכָה נוֹלַד הוּא וְכָכָה גָּדַל,
הוּא אֵינֶנּוּ רָשָׁע,
הוּא אֵינֶנּוּ נִבְזֶה,
הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹלְךָ הַנִּרְדָּף בָּעוֹלָם,
אֲבָל יֵשׁ לוֹ, אָחִי, אוֹרְגָנִיזְם כָּזֶה-
זֶה נִכְנָס לוֹ מִפֹּה וְיוֹצֵא לוֹ מִשָּׁם
לי ישנם, רבותיי, עצבים של ברזל.
מכיריי כבר יודעים זאת ידוע.
הם רואים 'ת חותנתי ואומרים "לעזאזל,
מוטל יש לו ממש עצבים של ברזל..."
ואני- זה נעים לי לשמוע.

אתמול נודניק אחד את הראש לי בלבל,
אוי, משבע בערב עד שתיים
מה? הרגתי אותו? ישמרני האל!
לי ישנם, רבותיי, עצבים של ברזל....
רק חנקתי אותו בידיים.

אם אשתי מתחילה בלשונה לגלגל
שנחוץ לה מין כובע עם סרט,
מטרטרת היא לי גם ביום גם בליל,
אבל לי, רבותיי, עצבים של ברזל...
מה אכפת לי שהיא מטרטרת...

זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם,
כך אצלי מסודר
ובנוי ומותאם
זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם.
היא צועקת: נבל!
היא צועקת לי: חם!
אני אז בנחת אומר לה: מדאם!
לא, אינני נבל,
ואינני נבזה,
אבל לך לא יועיל שום דבר בעולם.
יש לי טבע כזה. אורגניזם כזה-
זה נכנס לי מפה
ויוצא לי משם

'תמול התחילו אליי הגובים להתגלגל,
עשרים איש: מני כנסת עד טאבו.
וכשבאה בסוף, עם פנקס, גברת פל,
לא אמרתי לה כלום... עצבים של ברזל!-
רק צעקתי: אינעל אבו אבו

ובלילה חלמתי: הגיעו בתור
הגובים: עשרים חבר'ה עם דגל.
ומחייכים אלי: באנו לפשט את העור...
ועונה אני: יופי... חכו בפרוזדור...
תנו לי קודם לפשוט את הרגל.

לי משכורת ישנה... לא גדולה... לא גדולה...
היא נכנסת ביזע ודמע.
אך לאן היא יוצאת? הנה זו שאלה!
עד אשר מופיעים לי מסי ממשלה
ופותרים לי את כל הפרובלמה.
זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם,
כך אצלי מסודר
ובנוי ומותאם
זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם.
אוי מכל הכיסים
זוחלים המיסים
ואני מסתכל: זה נפלא, זה מקסים!
ואני לעצר ולסתום מנסה
אבל לא! לא יועיל שום דבר בעולם!
זהו טבע כזה, אורגניזם כזה...
זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם.

אם תלך בעולם את הצדק לדרוש,
את השער לארץ לפתוח,
הם יראו לך קיר במשרד הקדוש
ויאמרו לך: פליז, להכות את הראש...
וגם זה, כמובן, לא בכוח.

אם תביא הוכחות, נימוקים, סטיפן וייז,
דקלרציות, עובדות, כתבי קודש,
הם יקשיבו לך-יו אר רייט, ורי נחיס,
ורי סורי... הצדק אתך, עד בלי דייס...
כך ימים ושבוע וחודש.

ושנים אתה כבר מנמק ומסביר,
והראש הוא לך מנועע.
הוא מסכים לך, כן, הוא מבין ומכיר,
אבל יש בזה סוד, ידידי היקיר,
והסוד הוא- אתה כבר יודע-
זה נכנס לו מפה ויוצא לו משם,
כך אצלו מסודר
ובנוי ומותאם.
זה נכנס לו מפה יוצא לו משם-
הוא איננו אשם,
הוא מסכן, הוא אומלל,
יען ככה נולד הוא וככה גדל,
הוא איננו רשע,
הוא איננו נבזה,
הוא שומע קולך הנרדף בעולם,
אבל יש לו, אחי, אורגניזם כזה-
זה נכנס לו מפה ויוצא לו משם




 פרטים נוספים

על השיר

 מתוך תכנית מס' 3 של תיאטרון "לי לה לו" (בכורה: 29.5.1945). על פי "פזמונים ושירי זמר" כרך ב' עמ' 400 [לפי התוכנייה] המוזיקה לתכנית נכתבה בידי משה וילנסקי, הנרי וארס, ס[? שמואל?] פרשקו וא. פילצר. השיר לא הוקלט ככל הנראה. התווים אינם קיימים בספרייה הלאומית ובכלל זה לא בארכיונים של וילנסקי ופרשקו הנמצאים שם. הלחן לא נזכר ברשימות שערך משה וילנסקי וכנראה אינו פרי עטו.

נשמח לאיתור הלחן.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תגיות




עדכון אחרון: 09.10.2023 19:49:03


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: