קינה לתשעה באב, הפיוט הראשון הנאמר באשכנז בבוקר תשעה באב. קראו על "אלי ציון ועריה" בויקיפדיה. משמעות המילה "אלי": קונני. תחילת הקינה לפי ספר יואל פרק א' פסוק ח': "אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ". הטקסט בנוי כאקרוסטיכון אלף ביתי.

האזינו לביצוע רונה קינן

כותב מנשה רבינא במאמר "אבל יהודי וקינה במוסיקה", מחניים פ"ב-פ"ג, עמ' 56: 

למילים האלה צורפה מלודיה, שנהפכה במשך השנים ל"מסורתית" ... אבל די להאזין באוזן פקוחה למלודיה "אלי ציון ועריה" כדי להיווכח שהיא אינה יהודית אופיינית ומקורה אינו דתי מסורתי. 

רבינא התכוון כנראה לכך שהלחן ממושקל ומסודר ולא רצ'יטטיבי. 

אכן יש ללחן מקורות זרים. מסכם פרופ' אליהו שלייפר:

החוקר היהודי הראשון שכתב על הלחן הוא החזן עמנואל קירשנר ממינכן (1857 – 1938). בהרצאה שלו לפני וועידת החזנים הגרמנים בנירנברג משנת .1914 . הרצאה זאת נדפסה כמאמר תחת הכותר: Über mittelaterlische hebräische Poesien und ihre Singweisen ובה דוגמאות לכמה לחנים שהיו מקובלים אצל יהודי דרום גרמניה עם דפי תווים. במאמר זה הוא טען שהלחן התבסס על שיר גרמני מסוף המאה ה-15 שהיה פופולרי בגרמניה במאה ה- 16 על האשה מווייסנבורג שבגדה בבעלה Die Frau zur Weissenburg לפי קירשנר קדמו ללחן הזה לחנים אחרים שדמו לו ואולי היו הבסיס שלו. [הקשר ללחן "אלי ציון" כללי למדיי. זמרשת]. 

אידלסון, בספרו Jewish Music in its Historical Development משנת 1929 (עמ' 168, 171, 172), וביתר פירוט בהקדמה לכרך 7 של "אוצר נגינות ישראל" משנת 1932 (מהדורה גרמנית) מביא מקבילות אחרות [משכנעות יותר. זמרשת] ללחן: שני שירים קתוליים גרמניים, שיר ספרדי-קטלוני ושיר עם מצ'כוסלובקיה [ראו את הדוגמאות של אידלסון בסוף דף זה]. באותו כרך, מביא אידלסון שני ווריאנטים של הלחן ל"אלי ציון" הראשון (מס' 302a) הוא הלחן המקובל בגרמניה, השני (302b) הוא ווריאנט שלדעתי קרוב יותר לצורה שבה מושר הלחן במזרח אירופה.

שלייפר מוסיף ומפרט לגבי התאמת הטקסט העברי ללחן:

ייתכן שהלחן הותאם למילים כבר במאה ה16. בקטלוג כתבי היד המוסיקליים לטקסטים עבריים שערך בשנת 1989 ישראל אדלר, Hebrew Notated Manuscript Sources Up to Circa 1840: A Descriptive Catalogue with a Checklist of Printed Sources, לא נכלל הפיוט "אלי ציון". אולם וריאציות חזניות על הלחן מופיעות בכתב יד מס' 73 בקטלוג, ניגונים לכל השנה מפנקס החזן אהרן בער מברלין משנת 1790 - 1791, פריט מס' 300 (לכה דודי לבין המצרים) או לקינה מחזן דק"ק הנובר,  כנראה החזן יהודה אליאס מהנובר. והוריאציות החזניות על הלחן מופיעה במלים "לכה דודי" ו"התעוררי". ווריאציה חזנית אחרת על הלחן כלולה בכתב יד מס' 67 בקטלוג, מס' 169. כתב יד זה הוא של החזן יהודה לייב וולף J. Löb Wolf משנת 1809 והפיוט הוא "לכה דודי" לשבת חזון. 

המקורות המוקדמים ביותר להצמדת הלחן לפיוט ייחודי לתשעה באב הם לפיוט "תרחם ציון" (הפיוט האחרון בליל תשעה באב בנוסח אשכנז) בספרו של שמואל נאומבורג "אגודת שירים" (Recueil de chants religieux et populaires des Israélites) שמקורו בכתב יד שלו מתקופת לימודיו במינכן, בו רשם את הלחנים "מכל השנה" מפי מורו לייב זנגר בשנת 1840. כתב יד 74 בקטלוג של אדלר.  

אין זה מפתיע שהלחן לא מופיע עם הטקסט "אלי ציון" בכתבי היד המוקדמים. החזנים שכתבו אותם לא נדחפו ע"י הצורך לשמר את הלחנים המסורתיים, אלא מטרתם הייתה להראות מה הם ידעו לעשות עם הלחנים הללו. לא היה טעם לרשום את הלחנים שכל אחד הכיר משמיעה בבית הכנסת. במסורת של יהודי גרמניה היה נהוג להשתמש במנגינת מפתח של חג או מועד מסויים כדי לשיר לפיו טקסטים אחרים, במועד עצמו וגם בשבתות שמקדימות אותו. כך נוצר המנהג שב"שבת חזון", היא השבת שלפני תשעה באב שרים את "לכה דודי" לפי הלחן של "אלי ציון". היו חזנים ששרו את הלחן לכל הבתים והיו ששרו את הלחן לחלק מן הבתים ושרו אימפרוביזציות, ווריאציות או לחנים דומים לשאר הבתים. 

מנהג זה לא רווח במזרח אירופה, אלא שבבתי הכנסת המודרניים במאה ה-19ששרו בהם מיצירותיהם של המלחינים הגרמנים שרו את "לכה דודי" לפי "אלי ציון", אבל בתשעה באב שרו את "אלי ציון" במנגינה מינורית שהייתה ווריאנט רחוק מן הלחן הגרמני ובמקרים רבים אף לא במשקל משולש, כי אם ברצ'יטטיב חופשי. וכך התרחקו הווריאנטים האלה מן המקור, עד כדי כך שלפעמים יש לנו אכן ספק אם לא מדובר בלחן אחר לחלוטין.

בספר A Pilgrimage to the Land of My Fathers מאת המומר Moses Margaliouth (משה מרגליות) משנת 1850 (אליהו הכהן הפנה למקור זה במאמר "ספרו של משה מרגוליות 'מסע לארץ אבותיי' כמקור לזמרת הישוב הישן" בתוך מחקרי שומרון בעריכת שמעון דר וזאב ספראי (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ו 1986), עמ' 296) נדפס הלחן, כמו אצל נאומבורג, בטקסט "תרחם ציון", ובנוסף הוא נדפס מותאם לגרסת לחן שונה, כווריאנט רחוק של אותו לחן. הנוסח של "אלי ציון" אצל מרגוליות פחות מרובע, והשורה האחרונה בו קצרה יותר. בתווים רשום רק הבית הראשון, פעמיים, ורשום לבצע פעם ראשונה לאט (slowly) ובפעם השנייה די מהר (rather quick). בטקסט הנלווה מובאים בעברית שני בתים מלבד הפזמון החוזר, ובתרגום לאנגלית השיר כולו. רשום כי יש לחזור על הבית הראשון אחרי כל בית כפזמון חוזר. לא ברור אם הכוונה היא לבצע כל בית לאט ואז הפזמון החוזר בביצוע מהיר. הלחן בנוסח המוכר כיום מותאם לטקסט "אלי ציון" נדפס בספר "בעל תפילה" של אברהם בער (1877, פריטים 213, 327 ו355).

גרסאות רחוקות עוד יותר של הלחן נדפסו ב"לידער-זאמלבוך" בעריכת קיסלגוף (1912) וכנראה בעקבותיו ביצירה-בעיבוד של ליאו צייטלין "אלי ציון" לצ'לו ופסנתר. אפשר שזהו נוסח "מזרח אירופי" של "אלי ציון" לעומת הנוסח שהתקבל בעברית לראשונה בגרמניה. פאולה אייזנשטיין בייקר (Paula Eisenstein Baker) ערכה דיון נוסף והשוואת נוסחים מפורטת במאמר " Jewish Motives in an Early-20th-Century Work: Leo Zeitlin's "Eli Zion", בתוך International Journal of Musicology, Vol. 6 (1997) עמ' 231 עד 279. לשיטתה הלחנים נפרדים לגמרי, אך בהתחשב בקיום גרסאות ביניים דומה שהיה תהליך התרחקות ממקור משותף.

ראו תווים של נוסחים אחדים של הלחן בסוף הדף הנוכחי. 

ב"בעל תפילה" מובא הלחן גם בטקסט "רחם ציון" (וריאנט של "תרחם ציון", פריט 387) וכן כ"מלכותך לבין המצרים" (פריט 392). במקורות נוספים מובא הטקסט מותאם גם לטקסטים נוספים, בדרך כלל עבור התאמה לימי בין המצרים - "לכה דודי", "התעוררי", "בואי בשלום" (תהלה וזמרה [1907, עמ' 54], גם בבית האחרון בביצוע שלומי הוניג ל"לכה דודי" אחרי שהוא שר הרוב בלחן לבנדובסקי לימי בין המצרים), "ה' מלך" (שירי כנסת ישראל [1899], עמ' 45), אך גם "מעוז צור" ("אוצר נגינות ישראל", כרך 9, פריט 413). ברוב הנוסחים הלחן מודלי (בסול מינור: עם פה בקר) (כך רשום אצל מרגוליות וגם אצל בער [ראו תווים בסוף דף זה] וכך גם בביצוע רונה קינן), אך בנוסחים שרשם אידלסון [ראו גם תווים אלה בסוף דף זה] עם צליל מוביל (בסול מינור: עם פה דיאז).

לפי הקינה ובאותו לחן חיבר אברהם ליבושיצקי קינה על מות הרצל, אלי ציון ונודדיה. נוסח הלחן שנדפס ל"אלי ציון ונודדיה" תואם את הנוסח המוקדם של "אלי ציון ועריה" המובא אצל מרגוליות. שאר-ישוב אולסוונגר חיבר שיר תשובה לקינה (בלחן אחר שחיבר בעצמו): אל תאלי ציון. תקדים לקינה חילונית לפי "אלי ציון ועריה" היא "קינת ישורון על מות בת עצר מלך בריטניא" משנת 1820. אחרי השואה חובר ללחן זה ולפי אותו דגם גם "אלי אלי נפשי ברכי".

השיר נכלל גם ב"ספר השירים" של אידלסון (תרע"ב 1912). עדות לכך שהשיר זומר גם בקרב ציבור חילוני גם בסוף תקופת היישוב היא שנכלל בפנקסו הפרטי של גדעון כנעני. 

תשעה באב