הַיּוֹם הֶחְלַטְנוּ לְזַמְּרֵנוּ (?) בְּנִגּוּן, אֶת זֶה הַשֶּׁלֶט הַקָּטָן וְרַב הַתֹּכֶן. מִלִּים תְּמִימוֹת אוּלַי: "הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן!" אֲבָל בְּעֶצֶם בַּעֲלוֹת עָבָר אָרֹךְ הֵן. כִּי צֹרֶךְ אֵין אוּלַי לִהְיוֹת לְפִילוֹסוֹף כְּדֵי לוֹמַר שֶׁהַפְּרוֹגְרֶס צוֹעֵד בְּחַיִל לְאֹרֶךְ דֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֵין לָהּ רֹאשׁ וָסוֹף, אַךְ תִּקּוּנִים יֵשׁ בָּהּ מִבֹּקֶר וְעַד לַיִל. יֵשׁ וּבְתוֹך שְׁאוֹן הַשִּׁכְלוּלִים, בַּחוּץ וּפְנִימָה, כְּבָר לֹא בָּרוּר לַחֲכָמִים וְלַנְּבוֹנִים מַה בְּקִצּוּר מַפְרִיעַ לַתְּנוּעָה קָדִימָה- הַקִּלְקוּלִים, חַבִּיבִּי, אוֹ הַתִּקּוּנִים... (או אולי חֲבִיבִי?) אֶת תִּקּוּנוֹ תָּמִיד חִפֵּשׂ אָדָם בַּפֶּרֶךְ, אֲבָל כַּיּוֹם זֶה מַעְגַּל-קְסָמִים הָגוּן: כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁ"הַתִּקּוּן הוּא עוֹד בַּדֶּרֶךְ" וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹד "הַדֶּרֶךְ בְּתִּקּוּן"! זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן, זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן, כַּזֶּהוּ הַנִּגּוּן: זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן. כִּי לָאָדָם אוֹמְרִים: אֶת הַקִּיטוֹר הִמְצֵאתָ, אֶת הַמְּכוֹנִית, וְהַחַשְׁמָל וְהָרַקֶּטָה, אַךְ מַה יּוֹעִילוּ הַשִּׁכְלוּל וְהַמִּכּוּן כְּשֶׁהַדֶּרֶךְ הַתִּקּוּן... זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן, זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן, כָּאֵלֶּה הַמִּלִּים, כַּזֶּהוּ הַנִּגּוּן: זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן, זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן! אֲנִי מַבִּיט בָּךְ, רַעֲיָתִי הַמְּתוּקָה, וְשׁוּב מַרְגִּישׁ, כִּי לְבָבִי כְּמוֹ נוֹלַד רַק. נָסְעוּ שְׁנוֹתֵינוּ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, אַךְ הַתְּנוּעָה, חֲבָל, הִיא בְּכִוּוּן אֶחָד רַק... אֶת הַפִּקּוּחַ כְּבָר בִּטְּלוּ כִּמְעַט עַד קֵץ וְלאֹ אוֹמַר אִם זֶה מָתוֹק אוֹ זֶה מָלוּחַ, אַךְ לַבְּעָלִים כְּדַאי בְּכָל-זֹאת לְיַעֵץ לֹא לְהָסִיר מִן הַנָּשִׁים אֶת הַפִּקּוּחַ. מֵעַסְקָנִים וּמִשְּׁלִיחִים פֹּה יֵשׁ רֹב נַחַת כִּי לִנְסִיעֹות, בַּמְּטוֹסִים וּבַסְּפִינָה, אֶת נְשֵׁיהֶם דַּוְקָא זוֹכְרִים הֵמָּה לָקַחַת, אֲבָל אֶת מִי הֵם שׁוֹכְחִים?- אֶת הַמְּדִינָה. אֶת עִנְיָנוֹ וְאֶת עַצְמוֹ רוֹאֶה, בְּעֶרֶךְ, כָּל חוּג וּפֶלֶג וְכָל אוֹרֵחַ לֹא-חָנוּן וְשׁוֹכְחִים שֶׁאָנוּ עוֹד יַחְדָו בַּדֶּרֶךְ שֶׁנּוֹסָף עַל כָּךְ- הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן. זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן, זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן, כָּאֵלֶּה הַמִּלִּים, כַּזֶּהוּ הַנִּגּוּן: "זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן!" אֵין דּוֹהֲרִים תָּמִיד כְּחֵץ וָקֶלַע- אֶלָּא- שׁוֹקְעִים בַּחוֹל, מוֹשְׁכִים בָּעוֹל, חוֹתְרִים בַּסֶּלַע, אַךְ אִם שׁוֹמְרִים עַל הַתַּכְלִית וְהַכִּוּוּן, עוֹבְרִים בְּסֵדֶר אֶת הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן. זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן, זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן, כַּזֶּהוּ הַנִּגּוּן: זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן... בִּבְּרוֹנְקְס וּבְּרוּקְלִין צִיּוֹנִים יֵשׁ הֲגוּנִים, אַךְ לַעֲלוֹת הֵם לֹא חוֹשְׁבִים, כִּי יֵשׁ פִּיק בֶּרֶךְ. כִּי לֹא גָּמַרְנוּ עוֹד אֶת כָּל הַתִּקּוּנִים וּקְצָת יוֹתֵר מִדַּי אָבָק עוֹד יֵשׁ בַּדֶּרֶךְ. גַּם הָאֶזְרָח לְמוּל כָּל צוּק וְאֶבֶן-נֶגֶף מַרְבֶּה עֵצוֹת בִּמְדִינִיּוּת וְכַלְכָּלָה, אַךְ לִפְעָמִים, בִּמְקוֹם לָתֵת עֵצָה מִנֶּגֶד, פָּשׁוּט כְּדַאי לִדְחֹף קְצָת אֶת הָעֲגָלָה. בְּכָל מִכְשׁוֹל יֵשׁ גַּם עִכּוּב, אֲבָל גַּם שַׁנְסָה. זֶה לֹא חָלָק וְזַךְ כַּשֶּׁמֶן לְטִגּוּן, אֲבָל כֻּלָּנוּ בְּאוֹתָהּ הַדִּילִיזַ'נְסָה- וְחוּץ מִזֶּה, זְהִירוּת- הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן! זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן...היום החלטנו לזמרנו בניגון, את זה השלט הקטן ורב התוכן. מילים תמימות אולי: "הדרך בתיקון!" אבל בעצם בעלות עבר ארוך הן. כי צורך אין אולי להיות לפילוסוף כדי לומר שהפרוגרס צועד בחיל לאורך דרך אשר אין לה ראש וסוף, אך תיקונים יש בה מבוקר ועד ליל. יש ובתוך שאון השכלולים, בחוץ ופנימה, כבר לא ברור לחכמים ולנבונים מה בקיצור מפריע לתנועה קדימה- הקלקולים, חביבי, או התיקונים... את תיקונו תמיד חיפש אדם בפרך, אבל כיום זה מעגל-קסמים הגון: כי יש אומרים ש"התיקון הוא עוד בדרך" ויש אומרים שעוד "הדרך בתיקון"! זהירות, הדרך בתיקון, זהירות, הדרך בתיקון, כאלה המילים, כזהו הניגון: זהירות, הדרך בתיקון. כי לאדם אומרים: את הקיטור המצאת, את המכונית, והחשמל והרקטה, אך מה יועילו השכלול והמיכון כשהדרך התיקון... זהירות, הדרך בתיקון, זהירות, הדרך בתיקון, כאלה המילים, כזהו הניגון: זהירות, הדרך בתיקון! אני מביט בך, רעייתי המתוקה, ושוב מרגיש, כי לבבי כמו נולד רק. נסעו שנותינו דרך ארוכה, אך התנועה, חבל, היא בכיוון אחד רק... את הפיקוח כבר ביטלו כמעט עד קץ ולא אומר אם זה מתוק או זה מלוח, אך לבעלים כדאי בכל-זאת לייעץ לא להסיר מן הנשים את הפיקוח. מעסקנים ומשליחים פה יש רוב נחת כי לנסיעות, במטוסים ובספינה, את נשיהם דווקא זוכרים המה לקחת, אבל את מי הם שוכחים?- את המדינה. את עניינו ואת עצמו רואה, בערך, כל חוג ופלג וכל אורח לא-חנון ושוכחים שאנו עוד יחדו בדרך שנוסף על כך- הדרך בתיקון. זהירות, הדרך בתיקון, זהירות, הדרך בתיקון, כאלה המילים, כזהו הניגון: "זהירות, הדרך בתיקון!" אין דוהרים תמיד כחץ וקלע- אלא- שוקעים בחול, מושכים בעול, חותרים בסלע, אך אם שומרים על התכלית והכיוון, עוברים בסדר את הדרך בתיקון. זהירות, הדרך בתיקון, זהירות, הדרך בתיקון, כאלה המילים, כזהו הניגון: זהירות, הדרך בתיקון... בברונקס וברוקלין ציונים יש הגונים, אך לעלות הם לא חושבים, כי יש פיק ברך. כי לא גמרנו עוד את כל התיקונים וקצת יותר מדי אבק עוד יש בדרך. גם האזרח למול כל צוק ואבן-נגף מרבה עצות במדיניות וכלכלה, אך לפעמים, במקום לתת עצה מנגד, פשוט כדאי לדחוף קצת את העגלה. בכל מכשול יש גם עיכוב, אבל גם שנסה. זה לא חלק וזך כשמן לטיגון, אבל כולנו באותה הדיליז'נסה- וחוץ מזה, זהירות- הדרך בתיקון! זהירות, הדרך בתיקון...