אחד שניים שלוש ארבע

מָה רַבִּים כָּאן הַדּוֹקְטוֹרִים. אֵין אֶחָד אָדָם פָּשׁוּט וַאֲנִי מִמֵּאָה שְׁעוֹרִים (שְׁעָרִים) וְדוֹקְטוֹר לְשַׁדְכָנוּת אֶחָד, שְׁנַיִם ,שָׁלוֹשׁ, אַרְבַּע - אַל תִּשְׁאַל כֵּיצָד זֶה בָּא... וּבַבַּיִת יְלָדִים לִי הָעֵינַיִם זֵיתוּנִים גְּדוֹלִים לִי, בֵּינוֹנִיִים לִי וּקְטַנִּים וּקְטַנְטַנִּים אֶחָד, שְׁנַיִם ,שָׁלוֹשׁ, אַרְבַּע.... וּבִתִּי, יְפַת-תֵּימוֹנִים בֹּקֶר מַשְׁכִּימָה לָקוּם וּמְחַלֶּקֶת לַקְּטַנְטֹנִים אֶת הַפִּיתָה וְהַשּׁוּם. אֶחָד, שְׁנַיִם ,שָׁלוֹשׁ, אַרְבַּע.... הִיא קִבְּלָה מִשְׂרַת עוֹזֶרֶת וּמֵאָז אֵינִי יָשֵׁן. הָעִבְרִית שֶׁלָּהּ מוּזֶרֶת: "דַּנְקֶה שֶׁן" וּ"בִּיטֶה שֶׁן". אֶחָד, שְׁנַיִם ,שָׁלוֹשׁ, אַרְבַּע.... כָּל הַיּוֹם אֲנִי, יָא אֵלִי, רָץ לִמְצֹא בַּמִּסְתָּרִים כֶּסֶף אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵלִי עִם חוֹרִים וּבְלִי חוֹרִים אֶחָד, שְׁנַיִם ,שָׁלוֹשׁ, אַרְבַּע.... עֲבוֹדָה אִם פֹּה רָצִיתָ - לֹא תַּצְלִיחַ בְּלִי נִסִּים. הַמְּנַהֵל, גַּם לוֹ הִבְטִיחַ, יֵשׁ דּוֹדִים וְיֵשׁ גִּיסִים. אֶחָד, שְׁנַיִם ,שָׁלוֹשׁ, אַרְבַּע.... הַשִּׁכְּנוֹזִי, חֵרֶם יֵשׁ לוֹ רַק אִשָּה אַחַת לָעַד. רַק אִשָּׁה אַחַת קִדֵּשׁ לוֹ אַךְ נוֹסָף לָהּ - מֵהַצַּד... אֶחָד, שְׁנַיִם ,שָׁלוֹשׁ, אַרְבַּע....מה רבים כאן הדוקטורים. אין אחד אדם פשוט ואני ממאה שעורים (שערים) ודוקטור לשדכנות אחד, שנים ,שלוש, ארבע - אל תשאל כיצד זה בא... ובבית ילדים לי העיניים זיתונים גדולים לי, בינוניים לי וקטנים וקטנטנים אחד ,שנים, שלוש, ארבע.... ובתי, יפת-תימונים בוקר משכימה לקום ומחלקת לקטנטונים את הפיתה והשום. אחד, שנים, שלוש, ארבע.... היא קבלה משרת עוזרת ומאז איני ישן. העברית שלה מוזרת: "דנקה שן" ו"ביטה שן". אחד, שנים, שלוש, ארבע.... כל היום אני, יא אלי, רץ למצוא במסתרים כסף ארץ-ישראלי עם חורים ובלי חורים אחד, שנים, שלוש, ארבע.... עבודה אם פה רצית - לא תצליח בלי ניסים. המנהל, גם לו הבטיח, יש דודים ויש גיסים. אחד, שנים, שלוש, ארבע.... השכנוזי, חרם יש לו רק אישה אחת לעד. רק אישה אחת קידש לו אך נוסף לה - מהצד... אחד, שנים, שלוש, ארבע....

מתוך ספרו של דן אלמגור "שושנת תימן: בני תימן בזמר העברי" (הוצאת אעלה בתמר, 2008), עמ' 85:

הפזמון "אחד-שתיים-שלוש-ארבע", שהטריד אולי כמה מהמורים לדקדוק, מיוחס לאלתרמן, אם כי יש שהעלו את הסברה כי חיבר אותו פזמונאי אחר (עמנואל הרוסי? רפאל קלצ'קין? יוסף אוקסנברג? הלל אביחנן?) ויש המזהים בו גם נעימה מתנשאת. אך העיקר שסייע ליעקב טימן החביב להשמיע עוד "שיר תימני" שהעלה חיוכים.

עם זאת נראה שיש סימוכין לשיוך השיר לאלתרמן.

אכן, ביצוע יעקב טימן שמור על תקליט שידור בספרייה הלאומית שם רשום כי המילים מאת אלתרמן והלחן עממי. עם זאת, השיר נכלל בקונצרט מיצירות ורדינה שלונסקי, וכנראה היא אכן המלחינה.

גם בכרטסת מאיר נוי מתועד השיר ("אחת שתיים שלוש ארבע") מיוחס לאלתרמן וורדינה שלונסקי על סמך פרסום בדיד שחסר שאוסף מאיר נוי בספרייה הלאומית. בקטלוג הספרייה הלאומית מתועד, לא ברור על סמך מה, כי השיר משנת 1959 ונקרא גם "הדוקטור לשדכנות".