עוֹד לַדּוֹר יְסֻפַּר עַל גְּבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֵם לִבְנָהּ עוֹד תָּרֹן שִׁיר-הָעֹז; עִם חֲלִיל הָרוֹעִים עַל הָרֵי-הַקַּסְטֶל הֵד תְּרוּעַת-הַמָּגֵן עוֹד יַעֲלֹז. בִּמְבוֹאוֹת עִיר-שָׁלֵם יִשְׂתָּרֵךְ נִין קָדוּם הֵלֶך סָב עַל מַקְּלוֹ שָׂח-רוֹעֵד, כִּי יַעֲמֹד - וְזָקַף קוֹמָתוֹ: עוֹד חָתוּם בָּהּ הַצָּו שֶׁל "הִכּוֹן!" לַמְּפַקֵּד. וּמִמְּשִׁי-אֲגָדוֹת תִּינוֹקוֹת-בֵּית-רַבָּן עוֹד יִטְווּ לַגְּבוּרָה סוּת-חָזוֹן, וְדָלְקוּ עֵינֵי-שְׁחוֹר כִּבְרַק-פָּז בֶּעָנָן עִם עֲלוֹת שֶׁמֶשׁ-אוֹר בְּצִיּוֹן.עוד לדור יסופר על גבורת ישראל אם לבנה עוד תרון שיר-העוז; עם חליל הרועים על הרי-הקסטל הד תרועת-המגן עוד יעלוז. במבואות עיר-שלם ישתרך נין קדום הלך סב על מקלו שח-רועד, כי יעמוד - וזקף קומתו: עוד חתום בה הצו של "היכון!" למפקד. וממשי-אגדות תינוקות-בית-רבן עוד יטוו לגבורה סות-חזון, ודלקו עיני-שחור כברק-פז בענן עם עלות שמש-אור בציון.