חִישׁ חוֹלְפִים שִׁשָּׁה יָמִים, חִישׁ עוֹבְרִים הֵם וְתַמִּים, עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט בּוֹא תָּבוֹא הַשַּׁבָּת. חִישׁ תָּבוֹא, הַמַּלְכָּה, אֶל בֵּיתִי הַקָּטָן, הִיא תָּבִיא נֶחָמָה לַיָּגֵעַ. נַעֲלֶה הַנֵּרוֹת, נַעֲרֹךְ הַשֻּׁלְחָן, בְּשִׂמְחָה נְקַבֵּל אֶת פָּנֶיהָ. פְּסִיעָתָהּ חֲרִישִׁית וּבוֹאָהּ לִבְרָכָה, וְהַכֹּל, וְהַכֹּל לָהּ יָשִׁירוּ: "בּוֹאִי, בּוֹאִי, מַלְכָּה, כְּבָר הַדֶּלֶת פְּתוּחָה", וּפָנֵינוּ בְּזֹהַר יָאִירוּ. כִּי טוֹבָה הַשַּׁבָּת, כִּי נָאָה הַשַּׁבָּת, כִּי מָתֹק וְנָעִים הַמַּרְגּוֹעַ כִּי עָמַלְנוּ הַרְבֵּה, כִּי עָיַפְנוּ הַרְבֵּה, כִּי זָכִינוּ, זָכִינוּ לִרְגֹעַ.חיש חולפים שישה ימים, חיש עוברים הם ותמים, עוד מעט, עוד מעט בוא תבוא השבת. חיש תבוא, המלכה, אל ביתי הקטן, היא תביא נחמה ליגע. נעלה הנרות, נערוך השולחן, בשמחה נקבל את פניה. פסיעתה חרישית ובואה לברכה, והכל, והכל לה ישירו: "בואי, בואי, מלכה, כבר הדלת פתוחה", ופנינו בזוהר יאירו. כי טובה השבת, כי נאה השבת, כי מתוק ונעים המרגוע כי עמלנו הרבה, כי עיפנו הרבה, כי זכינו, זכינו לרגוע.

מקור: "נחום נרדי: שירי שבת", הוצאת נחום נרדי, 1963, עמוד 4-5