עורה חליל

עוּרָה חָלִיל, עוּרָה כִּנּוֹר הִגִּיעָה הָעֵת, הִגִּיעַ הַתּוֹר נָגוֹז כְּבָר הַצֹּאן, צַח וְלָבָן יִצְהַל כָּל לֵבָב מִגָּדוֹל עַד קָטָן עוּרוּ הָרִים, עוּרוּ עֲמָקִים יַעֲלֶה הֵד מָחוֹל עַד רוֹם הַשְּׁחָקִים. שָׂאֵנוּ, גְּמַלֵּנוּ, לַמֶּרְחַקִּים רוֹעֵנוּ, צֹאנֵנוּ שָׁם מְחַכִּים. עוּרוּ, הֵי עוּרוּ, עוּרוּ נָא פִּיכֶן שִׁירָה, פִּצְחוּ רִנָּה יִפְעָה וָחֵן, תִּפְאֶרֶת וָזִיו חֶמְדַּת הַיָּמִים, יְמֵי הָאָבִיב פִּצְחוּ בְּשִׁיר וְהַכּוּ בַּתֹּף לִכְבוֹד מוֹעֵד, לִכְבוֹד יוֹם טוֹב. שָׂאֵנוּ, גְּמַלֵּנוּ...עורה חליל, עורה כינור הגיעה העת, הגיעה התור נגוז כבר הצאן, צח ולבן יצהל כל לבב מגדול עד קטן עורו הרים, עורו עמקים יעלה הד מחול עד רום השחקים. שאנו, גמלנו, למרחקים רוענו, צאנינו שם מחכים. עורו, הי עורו, עורו נא פיכן שירה, פצחו רינה יפעה וחן, תפארת וזיו חמדת הימים, ימי האביב פצחו בשיר והכו בתוף לכבוד מועד, לכבוד יום טוב. שאנו, גמלנו...

מספר אליהו גמליאל, ממשתפי הצגת הבכורה של מסכת "נבל הכרמלי" מאת שֶׁלֶם:

הבנות במחזה של נבל הכרמלי היו מכינות את הבצק, את הסלטים... והיו עובדות וטוחנות את החיטים בשביל לאפות פיתות וכו'... והן היו שרות: "עורה חליל, עורה כינור..."
מתתיהו לא אהב את השיר הזה. הוא לקח את המנגינה לטקס החתונה, וכתב לה מילים אחרות.

השורה הפותחת בלבד "עורה חליל, עורה כינור" מתחילה (בקירוב באותה מנגינה) גם את "שיר הוותיק" מאת שלם.