שיר הסינים

אַרְצֵנוּ אֶרֶץ סִין רַבַּת הָאוֹכְלוּסִין וּמְגַדְּלִים בָּהּ רַק תֵּה וָאֹרֶז. שָׁם לְכָל אִכָּר אֲדָמָה – חֲצִי הֶקְטָר, דַּלּוּת וָעֹנִי חַיִּים שָׁם מִילְיוֹנִים. הַסִּינִי הוּא יָכוֹל רַק אֹרֶז לֶאֱכֹל וְתֵה לִשְׁתֹּת עִם זְנַב דָּג מָלוּחַ. מַאֲכָל טָעִים – שַׁבְּלוּל עִם צְפַרְדְּעִים וּפַת נְסֹרֶת בִּשְׁנַת בַּצֹּרֶת.ארצנו ארץ סין רבת האוכלוסין ומגדלים בה רק תה ואורז. שם לכל איכר אדמה – חצי הקטר, בדלות ועוני חיים שם מליונים. הסיני הוא יכול רק אורז לאכול ותה לשתות עם זנב דג מלוח. מאכל טעים – שבלול עם צפרדעים ופת נסורת בשנת בצורת.

מקור: "עוד נמשכת השלשלת", 1999, עמוד 33