שׁוּר הִנֵּה בָּא מִתְקָרֵב הָאָבִיב זֹהַר וְאוֹר עַל הַיֶּרֶק סָבִיב יָרֹן הַזָּמִיר וִיזַמֵּר לוֹ בְּזִיו בָּהַר בַּבִּקְעָה וּבַחֹרֶשׁ יָפֹז הָאָבִיב שְׁלַל פְּרָחִים בְּיַד הָאָבִיב מֵהֶם לַגִּבּוֹר נִקְלַע זֵר מַרְהִיב בְּרֵיחַ הַוֶּרֶד נַרְוֶה שִׁירֵנוּ נַנְעִים קוֹלֵנוּ בְּרֶטֶט גִּיל, בְּשִׁיר חֶדְוָה אוֹתָנוּ שָׁלַח הָאָבִיב זֶה צָעִיר נִזְרַע אֳרָנִים בַּיַּעַר, בַּנִּיר כָּל נֶפֶשׁ נָעִירָה, אַף נְשַׂמַּח (או: נִשְׂמַח?) בְּצִיץ פּוֹרֵחַ, בְּרֶטֶט גִּיל, בְּשִׁיר חֶדְוָה שור הנה בא מתקרב האביב זוהר ואור על הירק סביב ירון הזמיר ויזמר לו בזיו בהר בבקעה ובחורש יפז האביב שלל פרחים ביד האביב מהם לגיבור נקלע זר מרהיב בריח הוורד נרווה שירנו ננעים קולנו ברטט גיל, בשיר חדווה אותנו שלח האביב זה צעיר נזרע אורנים ביער, בניר כל נפש נעירה, אף נשמח בציץ פורח, ברטט גיל, בשיר חדווה