בְּלַיְלָה זֶה לֹא אָהֲבוּ אוֹתִי עֵינֶיךָ, נוֹצְצוּ זָרוֹת: יָרֵחַ קַר נִבַּט בָּהֶן. הָלַכְתִּי מֵעִמְּךָ וָאֱהִי נָהָר גָּדוֹל הוֹלֵךְ הַיָּמָּה-יָמָּה. וְכָעֵת אָנֹכִי יָם עָמֹק - וְלֹא אָבוֹא. כִּי לַיְלָה זֶה יָרַד הַיָּרֵחַ לִגְנֹב עֵינֶיךָ הַבּועֲרוֹת. אַךְ עוֹד אֶהְיֶה לְשׁוֹשַׁנָּה עַל שֻׁלְחָנֶךָ, בַּיּוֹם - בְּנוּם יָרֵחַ.בלילה זה לא אהבו אותי עיניך, נוצצו זרות: ירח קר ניבט בהן. הלכתי מעימך ואהי נהר גדול הולך הימה-ימה. וכעת אנכי ים עמוק – ולא אבוא. כי לילה זה ירד הירח לגנוב עיניך הבוערות. אך עוד אהיה לשושנה על שולחנך, ביום – בנום ירח.