שירת הרועה

אָחוּ זֶה הוּא חֶדְרִי, כִּסְאִי – זֶה הָהָר; וּמִשְׁפַּחְתִּי – עֶדְרִי, רוֹעֶה פֹּה בַּכָּר. מֶה-מֶה! – לִי גּוֹעִים שׁוֹר וָשֶׂה. אִתִּי גַּם חֲלִילִי, אִתִּי גַּם הַשּׁוֹט; מַה-לִּי עוֹד וּמִי-לִי, מַה-לִּי, מִי-לִי עוֹד? מִי-מִי! – לִי גּוֹעִים עֵז וּגְדִי. אִתִּי גַּם הַכֶּלֶב – גָּדוֹל, קַל וָעַז; בּוֹאוּ, זְאֵבִים אֶלֶף, – כַּלְבִּי יִגְבַּר אָז! הַב-הַב – כַּלְבִּי אוֹהֵב קְרָב! הוֹ פָּרוֹת וַעֲגָלִים, הוֹ תַּיִשׁ, סוּס וּסְיָח; מַיִם שְׁתוּ מִנְּחָלִים, אִכְלוּ עֵשֶׂב רַךְ!... הָהּ-הָהּ! הָעֶרֶב הִנֵּה בָּא! עוֹד חֲלִילִי הוֹמֶה, עוֹד הוּא הוֹמֶה שִׁיר; שֶׁמֶשׁ יָרַד תְּהוֹמָה, הוֹ עֶדְרִי, אֶל הָעִיר! מוּ-מוּ – הָעִירָה לְכוּ וּגְעוּ!...אחו זה הוא חדרי, כיסאי – זה ההר; ומשפחתי – עדרי, רועה פה בכר. מה-מה! – לי גועים שור ושה. אתי גם חלילי, אתי גם השוט; מה לי עוד ומי לי, מה לי, מי לי עוד? מי-מי! – לי גועים עז וגדי. אתי גם הכלב – גדול, קל ועז; בואו, זאבים אלף, – כלבי יגבר אז! הב-הב – כלבי אוהב קרב! הו פרות ועגלים, הו תיש, סוס וסיח; מים שתו מנחלים, אכלו עשב רך!... הה-הה! הערב הנה בא! עוד חלילי הומה, עוד הוא הומה שיר; שמש ירד תהומה, הו עדרי, אל העיר! מו-מו – העירה לכו ונעו!...

מרים לויטין העידה בשנת 1990 כי למדה את השיר מפי יצחק קצנלסון "לפני כחמישים שנה". כנראה מדובר בביקורו השני של יצחק קצנלסון בארץ ישראל, בשנת 1934.

השיר הופיע לראשונה בספרו של יצחק קצנלסון, גן ילדים (ורשה, האור, 1918), שהוא קובץ של "שירים פרבליים ושירי עם למשחק ושעשועים" [יש עותק סרוק מקוון בספריה הלאומית, הגישה מכאן) .  השיר נקרא שם "הרועה ועדרו". בסוף השיר יש הוראות ביצוע (מה הילדים צריכים לעשות) [עמ' 43 בחלק המילים:]

הילדים כורעים סביב לספסליהם. באמצע החדר על כסא יושב הרועה. כלבו רובץ לרגליו, העדר גועה לו, הכלב נובח לפי השיר והמנגינה. כשהרועה מצווה אותם לאכול ולשתות, העדר מוריד את ראשו ומלחך את העשב ושותה מים מן הנחל. בבית האחרון העדר קם על רגליו וזה אחר זה הם נמשכים סביב סביב. הם הולכים בגעייה העירה והרועה מחלל בחלילו.

מקור: "גן ילדים", "האור", ורשה, 1918

מקור: "גן ילדים", "האור", ורשה, 1918