שְׁלוּ נַעֲלֵיכֶם מֵעַל רַגְלֵיכֶם וִיחֵפִים חוּשוּ אֶת הַקַּרְקַע! הָיָה אֲשֶּר הָיָה, יִהְיֶה אֲשֶּר יִהְיֶה – הַיּוֹם אַרְצֵנוּ הָאָרֶץ הַשָׁמַיִם שָׁמֵינוּ וְהַיָּם יַמֵּנוּ. נֵצֶא הַשָּׂדֶה וְנִשְׁתֶּה בַּצָּמָא אֶת לֹבֶן הַמַּרְגָּנִיּוֹת בַּדֶּשֶׁא, אֶת זְהַב הַסַּבְיוֹנִים, אֶת רֶטֶט הַתִּלְתָּן. הִנֵּה הַיְלָדִים, שְׁכוּרֵי דְרוֹר, מְשַׂחֲקִים בַּכַּדּוּר בִּמְלוֹא צָהֳלָתָם; קָדְקֳדֵיהֶם מַבְהִיקִים בְּשֶׁמֶשׁ אָבִיב וְעֵין אוֹיֵב לֹא תְשׁוּרֵם. שְׁחוּ וְנַשְּׁקוּ אֶת הָאֲדָמָה, אַל תִּתְבַּיְּשׁוּ. נְעָרִים מָסְרוּ נַפְשָׁם עָלֶיהָ וְאֵינָם! נַשְּׁקוּהָ, נַשְּׁקוּהָ – עָלֶיהָ בְּעֶצֶם תֻּמָּתָן נָפְלוּ נְעָרוֹת – – וְדִמְעוֹת שְׁכוֹל אֲשֶׁר לְאִמּוֹת עֲנֻגּוֹת וְכוֹאֲבוֹת הִרְטִיב רְגָבֶיהָ; אַדּמַת קֹדֶשׁ הִיא – שְׁלוּ נַעֲלֵיכֶם! שלו נעליכם מעל רגליכם ויחפים חושו את הקרקע היה אשר היה יהיה אשר יהיה היום ארצנו הארץ השמיים שמינו והים ימנו נצא השדה ונשתה בצמא את לובן המרגניות בדשא את זהב הסביונים את רטט התלתן הנה הילדים שכורי דרור משחקים בכדור במלוא צהולתם קודקודיהם מבהיקים בשמש אביב ועין אויב לא תשורם שחו ונשקו את האדמה אל תתבישו נערים מסרו נפשם עליה ואינם נשקוה נשקוה עליה בעצם תומתן נפלו נערות ודמעות שכול אשר לאימות ענוגות וכואבות הרטיב רגביה אדמת קודש היא שלו נעליכם