הִנֵּה לָנוּ נִגּוּן יֵשׁ אַל נָא נְבַיְּשֶׁנּוּ בּוֹ נָשִׁירָה, בּוֹ נַזְכִּירָה הַיָּמִים עָבְרוּ; כִּי אוֹתוֹ עוֹד שָׁרוּ אַחֵינוּ, אַחְיוֹתֵינוּ עֵת גַּם הֵם עוֹד יְלָדִים הָיוּ. הִנֵּה כָּכָה, זֶהוּ הַנִּגּוּן שֶׁל נַחַת וּבְעֶלֶז, וּבְעֶלֶז חוּלוּ יַחַד הִנֵּה כָּכָה, זֶהוּ הַנִּגּוּן שֶׁל נַחַת וּבְעֶלֶז בּוֹאוּ וְנֵצֵא. הִנֵּה לָנוּ נִגּוּן יֵשׁ חֶבְרַיָּא רְחִימָא בּוֹ נָשִׁירָה, בּוֹ נַזְכִּירָה הַיָּמִים עָבְרוּ; כִּי אוֹתוֹ עוֹד שָׁרוּ גַּם אַבָּא וְגַם אִמָּא עֵת גַּם הֵם עוֹד יְלָדִים הָיוּ. הִנֵּה כָּכָה... הִנֵּה לָנוּ נִגּוּן יֵשׁ יֵשׁ בּוֹ שִׂמְחָה רַבָּה בּוֹ נָשִׁירָה, בּוֹ נַזְכִּירָה הַיָּמִים עָבְרוּ; כִּי אוֹתוֹ עוֹד שָׁרוּ גַּם סָבְתָא וְגַם סַבָּא עֵת גַּם הֵם עוֹד תִּינוֹקוֹת הָיוּ. הִנֵּה כָּכָה... הִנֵּה לָנוּ נִגּוּן יֵשׁ בּוֹאוּ וְנִרְקֹדָה בּוֹ נָשִׁירָה, בּוֹ נַזְכִּירָה הַיָּמִים עָבְרוּ; כִּי אוֹתוֹ עוֹד שָׁרוּ הַדּוֹד וְגַם הַדּוֹדָה עֵת גַּם הֵם עוֹד תִּינוֹקוֹת הָיוּ. הִנֵּה כָּכָה... הִנֵּה לָנוּ נִגּוּן יֵשׁ יֵשׁ בּוֹ חֵן וָהֶדֶר בּוֹ נָשִׁירָה, בּוֹ נַזְכִּירָה הַיָּמִים עָבְרוּ; כִּי אוֹתוֹ עוֹד שָׁרוּ דּוֹרֵי דּוֹרוֹת בַּחֶדֶר עֵת גַּם הֵם עוֹד תִּינוֹקוֹת הָיוּ. הִנֵּה כָּכָה... הִנֵּה לָנוּ נִגּוּן יֵשׁ יֵשׁ בּוֹ שֶׁפַע נַחַת בּוֹ נָשִׁירָה, בּוֹ נַזְכִּירָה הַיָּמִים עָבְרוּ; כִּי אוֹתוֹ עוֹד שָׁרָה הָעֲיָרָה בְּיַחַד עֵת גַּם בָּהּ עוֹד תִּינוֹקוֹת הָיוּ. הִנֵּה כָּכָה...בו נשירה, בו נזכירה הימים עברו. כי אותו עוד שרו אחינו, אחיותינו עת גם הם עוד ילדים היו. הנה ככה, זהו הניגון של נחת ובעלז, ובעלז חולו יחד הנה ככה, זהו הניגון של נחת ובעלז בואו ונצא. הנה לנו ניגון יש חבריה רחימא בו נשירה, בו נזכירה הימים עברו כי אותו עוד שרו גם אבא וגם אמא עת גם הם עוד ילדים היו. הנה ככה... הנה לנו ניגון יש יש בו שמחה רבה בו נשירה, בו נזכירה הימים עברו כי אותו עוד שרו גם סבתא וגם סבא עת גם הם עוד תינוקות היו. הנה ככה... הנה לנו ניגון יש בואו ונרקודה בו נשירה, בו נזכירה הימים עברו כי אותו עוד שרו הדוד וגם הדודה עת גם הם עוד תינוקות היו. הנה ככה... הנה לנו ניגון יש יש בו חן והדר בו נשירה, בו נזכירה הימים עברו כי אותו עוד שרו דורי דורות בחדר עת גם הם עוד תינוקות היו. הנה ככה... הנה לנו ניגון יש יש בו שפע נחת בו נשירה, בו נזכירה הימים עברו כי אותו עוד שרה העיירה ביחד עת גם בה עוד תינוקות היו. הנה ככה...