שיר הילד נסים
העתקת מילות השיר

אֵיפֹה אֲנִי צָמַחְתִּי יָא חָבִיב? עַל מִדְרָכוֹת שֶׁל אִמָּא תֵּל אָבִיב אֵיפֹה אֲנִי גָּדַלְתִּי בָּעוֹלָם? בֵּין מוּגְרַבִּי וּבֵין רְצִיף הַיָּם. לָכֵן אֲנִי זוֹכֵר עוֹד, יָא חָבִיב, אֶת הַלֵּילוֹת שֶׁל אִמָּא תֵּל אָבִיב חַשְׁמַל גָּדוֹל בָּעַר בַּפָּנָסִים וּפָנָסִים הֵאִירוּ אֶת נִסִּים. וְאָנֹכִי אַדְלִיק, רַבִּי, אֶת הַפָּנָס שֶׁל מוּגְרַבִּי וְלַפָּנָס הַהוּא, יָא לֵיל, שֶׁל כִּכָּר הֶרְבֶּרְט סָמוּאֵל. עַכְשָׁיו עוֹמֵד פָּנָס בְּלִי אוֹר, עוֹמֵד כְּקֵן בְּלִי צִפּוֹר! הָה, אֲחֵרִים הָיוּ כָּל כָּךְ לֵילוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב יָא אָח! עַל הַגַּגּוֹת דָּלְקוּ אָז, יָא רִבּוֹן, רֶקְלָמוֹת שֶׁל סִיגַרְיוֹת וְסַבּוֹן אָדֹם, כָּחֹל וְכָל מִינֵי פַּסִּים הַבֵּט וְתֶהֱנֶה לְךָ, נִסִּים. עַכְשָׁיו אֵין אוֹר, עַכְשָׁיו יֵשׁ רַק מִקְלָט. אֲנִי יָשֵׁן בּוֹ רַק לִכְבוֹד שַׁבָּת כִּי הַמִּקְלָט שֶׁלִּי, תָּבִין, חָבִיב, תָּמִיד הָיְתָה רַק אִמָּא תֵּל אָבִיב. לָכֵן הַיּוֹם יוֹצֵא לִבִּי אֶל הַפָּנָס שֶׁל מוּגְרַבִּי וְלַפָּנָס הַהוּא, יָא לֵיל, שֶׁל כִּכָּר הֶרְבֶּרְט סָמוּאֵל. עַכְשָׁיו עוֹמֵד פָּנָס בְּלִי אוֹר, עוֹמֵד כְּקֵן בְּלִי צִפּוֹר! הָה, אֲחֵרִים הָיוּ כָּל כָּךְ לֵילוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב יָא אָח! אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ, יָא חָבִיב, יַבְרִיקוּ שׁוּב לֵילוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב! פִּתְאֹם בָּעֶרֶב, בְּחַיֵּי נִסִּים, נָאִיר פֹּה חַלּוֹנוֹת וּפָנָסִים! וּבִדְמָעוֹת נִרְאֶה אָז, יָא רִבּוֹן, רֶקְלָמוֹת שֶׁל סִיגַרְיוֹת וְסַבּוֹן וּמִשִּׂמְחָה וְהִתְרַגְּשׁוּת, יָא אָח, כְּבָר גַּם לִכְעֹס עַל רוּטֶנְבֶּרְג נִשְׁכַּח. וְאָנֹכִי אַדְלִיק, רַבִּי, אֶת הַפָּנָס שֶׁל מוּגְרַבִּי וְלַפָּנָס הַהוּא, יָא לֵיל, שֶׁל כִּכָּר הֶרְבֶּרְט סָמוּאֵל. וּבָעוֹלָם כֻּלּוֹ גַם כֵּן יָשׁוּב הָאוֹר אֶל תּוֹךְ הַקֵּן, וּמַבְרִיקִים יִהְיוּ, חָבִיב, לֵילוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב יָא אָח! איפה אני צמחתי יא חביב? על מדרכות של אמא תל אביב איפה אני גדלתי בעולם? בין מוגרבי ובין רציף הים. לכן אני זוכר עוד, יא חביב, את הלילות של אמא תל אביב חשמל גדול בער בפנסים ופנסים האירו את נסים . ואנוכי אדליק, רבי, את הפנס של מוגרבי ולפנס ההוא , יא ליל, של ככר הרברט סמואל. עכשיו עומד פנס בלי אור, עומד כקן בלי ציפור! הה, אחרים היו כל כך לילות של תל אביב יא אח! על הגגות דלקו אז, יא רבון, רקלמות של סיגריות וסבון אדום, כחול וכל מיני פסים הבט ותהנה לך, נסים. עכשיו אין אור, עכשיו יש רק מקלט. אני ישן בו רק לכבוד שבת כי המקלט שלי, תבין, חביב, תמיד היתה רק אמא תל אביב. לכן היום יוצא ליבי אל הפנס של מוגרבי ולפנס ההוא , יא ליל, של ככר הרברט סמואל. עכשיו עומד פנס בלי אור, עומד כקן בלי ציפור. הה, אחרים היו כל כך, לילות של תל אביב, יא אח. אבל אני יודע, יא חביב, יבריקו שוב לילות של תל אביב! פתאום בערב, בחיי נסים, נאיר פה חלונות ופנסים! ובדמעות נראה אז, יא רבון, רקלמות של סיגריות וסבון, ומשמחה והתרגשות, יא אח, כבר גם לכעוס על רוטנברג נשכח. ואנוכי אדליק, רבי, את הפנס של מוגרבי ואת הפנס ההוא , יא ליל, של ככר הרברט סמואל. ובעולם כולו גם כן ישוב האור אל תוך הקן, ומבריקים יהיו, חביב, לילות של תל אביב יא אח!
מילים: נתן אלתרמן
לחן: מרק לברי
כתיבה: 1940
הלחנה: 1940

אֵיפֹה אֲנִי צָמַחְתִּי יָא חָבִיב?
עַל מִדְרָכוֹת שֶׁל אִמָּא תֵּל אָבִיב
אֵיפֹה אֲנִי גָּדַלְתִּי בָּעוֹלָם?
בֵּין מוּגְרַבִּי וּבֵין רְצִיף הַיָּם.

לָכֵן אֲנִי זוֹכֵר עוֹד, יָא חָבִיב,
אֶת הַלֵּילוֹת שֶׁל אִמָּא תֵּל אָבִיב
חַשְׁמַל גָּדוֹל בָּעַר בַּפָּנָסִים
וּפָנָסִים הֵאִירוּ אֶת נִסִּים.

וְאָנֹכִי אַדְלִיק, רַבִּי,
אֶת הַפָּנָס שֶׁל מוּגְרַבִּי
וְלַפָּנָס הַהוּא, יָא לֵיל,
שֶׁל כִּכָּר הֶרְבֶּרְט סָמוּאֵל.
עַכְשָׁיו עוֹמֵד פָּנָס בְּלִי אוֹר,
עוֹמֵד כְּקֵן בְּלִי צִפּוֹר!
הָה, אֲחֵרִים הָיוּ כָּל כָּךְ
לֵילוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב יָא אָח!

עַל הַגַּגּוֹת דָּלְקוּ אָז, יָא רִבּוֹן,
רֶקְלָמוֹת שֶׁל סִיגַרְיוֹת וְסַבּוֹן
אָדֹם, כָּחֹל וְכָל מִינֵי פַּסִּים
הַבֵּט וְתֶהֱנֶה לְךָ, נִסִּים.

עַכְשָׁיו אֵין אוֹר, עַכְשָׁיו יֵשׁ רַק מִקְלָט.
אֲנִי יָשֵׁן בּוֹ רַק לִכְבוֹד שַׁבָּת
כִּי הַמִּקְלָט שֶׁלִּי, תָּבִין, חָבִיב,
תָּמִיד הָיְתָה רַק אִמָּא תֵּל אָבִיב.

לָכֵן הַיּוֹם יוֹצֵא לִבִּי
אֶל הַפָּנָס שֶׁל מוּגְרַבִּי
וְלַפָּנָס הַהוּא, יָא לֵיל,
שֶׁל כִּכָּר הֶרְבֶּרְט סָמוּאֵל.
עַכְשָׁיו עוֹמֵד פָּנָס בְּלִי אוֹר,
עוֹמֵד כְּקֵן בְּלִי צִפּוֹר!
הָה, אֲחֵרִים הָיוּ כָּל כָּךְ
לֵילוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב יָא אָח!


אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ, יָא חָבִיב,
יַבְרִיקוּ שׁוּב לֵילוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב!
פִּתְאֹם בָּעֶרֶב, בְּחַיֵּי נִסִּים,
נָאִיר פֹּה חַלּוֹנוֹת וּפָנָסִים!

וּבִדְמָעוֹת נִרְאֶה אָז, יָא רִבּוֹן,
רֶקְלָמוֹת שֶׁל סִיגַרְיוֹת וְסַבּוֹן
וּמִשִּׂמְחָה וְהִתְרַגְּשׁוּת, יָא אָח,
כְּבָר גַּם לִכְעֹס עַל רוּטֶנְבֶּרְג נִשְׁכַּח.

וְאָנֹכִי אַדְלִיק, רַבִּי,
אֶת הַפָּנָס שֶׁל מוּגְרַבִּי
וְלַפָּנָס הַהוּא, יָא לֵיל,
שֶׁל כִּכָּר הֶרְבֶּרְט סָמוּאֵל.

וּבָעוֹלָם כֻּלּוֹ גַם כֵּן
יָשׁוּב הָאוֹר אֶל תּוֹךְ הַקֵּן,
וּמַבְרִיקִים יִהְיוּ, חָבִיב,
לֵילוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב יָא אָח!

איפה אני צמחתי יא חביב?
על מדרכות של אמא תל אביב
איפה אני גדלתי בעולם?
בין מוגרבי ובין רציף הים.

לכן אני זוכר עוד, יא חביב,
את הלילות של אמא תל אביב
חשמל גדול בער בפנסים
ופנסים האירו את נסים .

ואנוכי אדליק, רבי,
את הפנס של מוגרבי
ולפנס ההוא , יא ליל,
של ככר הרברט סמואל.
עכשיו עומד פנס בלי אור,
עומד כקן בלי ציפור!
הה, אחרים היו כל כך
לילות של תל אביב יא אח!

על הגגות דלקו אז, יא רבון,
רקלמות של סיגריות וסבון
אדום, כחול וכל מיני פסים
הבט ותהנה לך, נסים.

עכשיו אין אור, עכשיו יש רק מקלט.
אני ישן בו רק לכבוד שבת
כי המקלט שלי, תבין, חביב,
תמיד היתה רק אמא תל אביב.

לכן היום יוצא ליבי
אל הפנס של מוגרבי
ולפנס ההוא , יא ליל,
של ככר הרברט סמואל.
עכשיו עומד פנס בלי אור,
עומד כקן בלי ציפור.
הה, אחרים היו כל כך,
לילות של תל אביב, יא אח.

אבל אני יודע, יא חביב,
יבריקו שוב לילות של תל אביב!
פתאום בערב, בחיי נסים,
נאיר פה חלונות ופנסים!

ובדמעות נראה אז, יא רבון,
רקלמות של סיגריות וסבון,
ומשמחה והתרגשות, יא אח,
כבר גם לכעוס על רוטנברג נשכח.

ואנוכי אדליק, רבי,
את הפנס של מוגרבי
ואת הפנס ההוא , יא ליל,
של ככר הרברט סמואל.
ובעולם כולו גם כן
ישוב האור אל תוך הקן,
ומבריקים יהיו, חביב,
לילות של תל אביב יא אח!




מתוך "פזמונים ושירי זמר"   העתקת מילות השיר

 



[פזמון אחרי בית 1 שורה 1]
וְעַד הַיּוֹם יוֹצֵא לִבִּי

[פזמון אחרי בית 2 שורות 3 - 4]
וְאֶל פָּנָס כִּכַּר הַחוֹף
וְכִכָּר צִינָה דִיזֶנְגוֹף

[פזמון אחרי בית 2 שורות 3 - 4]
וְאֶת פָּנָס כִּכַּר הַחוֹף
וְכִכָּר צִינָה דִיזֶנְגוֹף

[פזמון אחרי בית 1 שורה 1]
ועד היום יוצא לבי

[פזמון אחרי בית 2 שורות 3 - 4]
ואל פנס כיכר החוף
וכיכר צינה דיזנגוף

[פזמון אחרי בית 2 שורות 3 - 4]
ואת פנס כיכר החוף
וכיכר צינה דיזנגוף




 פרטים נוספים


הנוסח ששר אריק איינשטיין   העתקת מילות השיר

 



[בית ראשון שורה 7]
אָז לוּקְסִים בָּעֲרוּ בַּפָּנָסִים

[הפרטים בפזמון לפי "פזמונים ושירי זמר"]
[לקראת סוף הפזמון]
כֹּה אֲחֵרִים הָיוּ כָּל כָּךְ

אֲבָל הַיּוֹם דּוֹלְקִים רַק יָא רִבּוֹן
רֶקְלָמוֹת שֶׁל סִיגַרְיוֹת וְסַבּוֹן
נֵאוֹן אָדֹם כָּחֹל פַּסִּים פַּסִּים
יָא נִסִּים, אֵין כְּבָר פָּנָסִים

מָה רָב הָאוֹר אֵין מִפָּנָיו מִפְלָט
הַכֹּל מוּאָר פֹּה גַם בְּלֵיל שַׁבָּת
וְהַמִּקְלָט שֶׁלִּי תַּבִּיט חָבִיב
הוּא שָׁם בְּצֵל פָּנָס בְּתֵל אָבִיב

וְעַד הַיּוֹם יוֹצֵא לִבִּי...

[ללא בית שלישי]

[בית ראשון שורה 7]
אז לוקסים בערו בפנסים

[הפרטים בפזמון לפי "פזמונים ושירי זמר"]
[לקראת סוף הפזמון]
כה אחרים היו כל כך

אבל היום דולקים רק יה ריבון
רקלמות של סיגריות וסבון
ניאון אדום כחול פסים פסים
יא נסים, אין כבר פנסים

מה רב האור אין מפניו מפלט
הכל מואר פה גם בליל שבת
והמקלט שלי תביט חביב
הוא שם בצל פנס בתל אביב

ועד היום יוצא לבי...

[ללא בית שלישי]




 פרטים נוספים

ביצוע:

 

חבורת שהם, אילנה שני (גרין) 
עיבוד: מרדכי (מוט'קה) שלף
שנת הקלטה: 2015
נכלל בתקליטור: חבורת שהם - "על הבמה"
חבורת שהם -

על השיר

מתוך "הגייס העליז: כל בו בשמונה תעלולים", תכנית נ"ה של תיאטרון "המטאטא" (בכורה: 12.11.1940) [ההצגה] מאת נ. יצחקי.   

לפי מנחם דורמן, הערות ל"נתן אלתרמן: פזמונים ושירי זמר" כרך א, עמ' 300 [אולי מצטט מהתכניה]:

אחד בוכהאלטר [מנהל חשבונות] לא נמצא כשר לשרת בצבא. מחמת פגם זה בחורתו מואסת בו, או-אז עולה בדעתו להקים בעצמו גייס חדש - את הגייס השישי, "העליז", שתפקידו להתקיף ולנצח את האויב הפנימי בדמותם של קמצנות, של ניצול מצוקת הזולת וכיו"ב. . . מסביב לשמונת התעלולים נרקמים פזמוני אלתרמן [בהם] על הילד נסים הישן ברחובות חוץ משבת שבשת הוא ישן במקלט.

האזינו לביצוע אסתר גמליאלית בהקלטה מאוחרת.

לשיר לחנים נוספים מאת יוני רכטר, אלדד שרים.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תגיות




עדכון אחרון: 30.09.2024 20:18:24


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: