לִקְרַאת אָבִיב נָרֹן בְּקוֹל נַכֶּה בַּתֹּף, נַרְבֶּה מָחוֹל תָּשִׂישׂ נִשְׁמַת כָּל חַי אֲשֶׁר זָרַע יָגִיל יָשִׁיר כִּי בָּא קָרֵב מוֹעֵד קָצִיר גָּמֵל יְבוּל שָׂדַי! לִקְרַאת אָבִיב הֵיטִיבוּ רֹן אָדָם וָנִיר, כָּרִים וָצֹאן כִּי בָּר מָלְאוּ שָׂדוֹת לְקוֹל חֲלִיל רוֹעִים עָלֵז יִשְׂמַח הָעֵדֶר עַל הַגֵּז יִשָּׂא רַגְלָיו, יִרְקֹד!לקראת אביב נרון בקול נכה בתוף נרבה מחול תשיש נשמת כל חי אשר זרע יגיל ישיר כי בא קרב מועד קציר גמל יבול שדיי! לקראת אביב היטיבו רון אדם וניר כרים וצאן כי בר מלאו שדות לקול חליל רועים עלז ישמח העדר על הגז יישא רגליו ירקוד!

מספר המעבד אהרן שפי (מרץ 2017): "לקראת אביב 1942 נערך כנס של תנועת הנוער העובד. התכנסנו אז באולם תיאטרון מוגרבי שמתחת לקולנוע. על הבמה הריקה ניצב פסנתר, והמנחה הודיע שמיד יעלה דוד זהבי וילמד שיר חדש שלו. דוד עלה, התיישב ליד הפסנתר ושר את השיר בקולו הרם וללא מיקרופון. אח"כ עמד והחל ללמד שורה-שורה, כשכולנו מחרים-מחזיקים אחריו בהתלהבות מהולה בדחילו ורחימו נוכח המעמד. אכן, היו זמנים."

 

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאהרן שפי בכתובת e.a.shefi@gmail.com.