הודי חמודי

זֶה הוּדִי חֲמוּדִי הוּא יֶלֶד קָטָן גָּר הוּא הַרְחֵק שָׁם בְּעֵמֶק בֵּית שְׁאָן עֵינַיִם לוֹ תְּכֵלֶת וְרֹאשׁ לְבַנְבַּן פֶּה לוֹ מָתוֹק מְחַיֵּךְ וּמַקְשָׁן שׁוֹאֵל בְּלִי הֶרֶף הוּא: לָמָּה זֶה כָּךְ? "לָמָּה וְלָמָּה" מַעֲבִיר הוּא בַּסָּךְ הוּדִי חֲמוּדִי, הוּא בֶּן-אֲבִיטַל שְׁאֵלָה רִאשׁוֹנָה אֶת אָבִיהוּ שָׁאַל: לָמָּה טָלֶה עֵת יִפְתַּח אֶת הַפֶּה יוֹדֵעַ לוֹמַר לִי אַךְ מֶה וְרַק מֶה? וְלָמָּה צְבִיָּה הַפָּרָה הַחוּמָה יוֹדַעַת לוֹמַר לִי גַּם מוּ וְגַם מָה? הוּדִי חֲמוּדִי, הוּא בֶּן אֲבִיטַל שְׁאֵלָה שְׁנִיָּה אֶת אָבִיהוּ שָׁאַל: לָמָּה הָעֵגֶל הָרָץ לַמֶּרְחָב שׁוֹלֵחַ לְמַעְלָה לְמַעְלָה זָנָב וְלָמָּה צְנוֹנִית קְטַנָּה, אֲדֻמָּה שׁוֹלַחַת זָנָב דַּק אֶל תּוֹךְ אֲדָמָה? הוּדִי חֲמוּדִי, הוּא בֶּן אֲבִיטַל שְׁאֵלָה שְׁלִישִׁית אֶת אָבִיהוּ שָׁאַל: לָמָּה הַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד הוּא רִאשׁוֹן לָרֶדֶת בָּעֶרֶב, לִשְׁכַּב וְלִישֹׁן וְלָמָּה יָרֵחַ הוּא דַּוְקָא בַּלֵּיל יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ וְהוֹלֵךְ לְטַיֵּל? "לָמָּה וְלָמָּה" רַבּוֹת עוֹד שָׁאַל הוּדִי חֲמוּדִי, הוּא בֶּן אֲבִיטַל לָמָּה אוֹהֵב כֹּה הַצֵּל אֶת הָעֵץ? מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב אֶצְלוֹ הוּא רוֹבֵץ לָמָּה בּוֹרֵחַ הַצֵּל מֵהָאוֹר – הַשֶּׁמֶשׁ מֵצִיץ בּוֹ, נָסוֹג הוּא אָחוֹר. לָמָּה הָרוּחַ מַכֶּה אִילָנוֹת? וְלָמָּה בּוֹכִים כֹּה יוֹנִים וְיוֹנוֹת? לָמָּה כְּנָפַיִם נִתָּנוּ רַק עוֹף? וְעוֹד הוּא שׁוֹאֵל בְּלִי קֵץ וּבְלִי סוֹף. אַךְ תַּעֲנֵהוּ אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ וְ"לָמָּה" חָדָשׁ אָז מִפִּיהוּ יִצְמַח.זה הודי חמודי הוא ילד קטן, ‏גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן• ‏לה, לה, לה… ‏ עיניים לו תכלת וראש לבנבן, פה לו מתוק, מחייך ומקשן• לה, לה, לה ..... ‏ שואל בלי הרף הוא: למה זה כך? "למה ולמה" מעביר הוא בסך, ‏הודי חמודי הוא בן אביטל, שאלה ראשונה את אביהו שאל: ‏ למה טלה עת יפתח את הפה, יודע לומר לי אך "מה" ורק "מה" ‏ ולמה צביה, הפרה החומה, ‏יודעת לומר לי גם "מו" וגם "מה"? ‏ הודי חמודי הוא בן אביטל, שאלה שנייה את אביהו שאל: ‏ למה העגל, הרץ למרחב, שולח למעלה למעלה זנב? ‏ "למה ולמה" רבות עוד שאל, זה הודי חמודי הוא בן אביטל: ‏ אך תענהו אם ככה או כך - ו"למה" חדש אז מפיהו יצמח. זה הודי חמודי הוא ילד קטן, ‏גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן. לה, לה, לה ... ‏

את השיר (במקור שמו "למה?"), כתב משה דפנא על נכדו אהוד, כשזה היה בן שלוש.

כילד שנא אהוד את השיר. מספרים שבעת מלחמת העצמאות, כאשר כולם ישבו במקלט, השמיעו שם את השיר ומיד קם אהוד וברח החוצה, על אף שהקיבוץ היה אז תחת הפגזה כבדה. כשהתבגר למד לאהוב את השיר. בעקבות נפילתו במלחמת יום הכיפורים הפך "הודי חמודי" להיות גם שיר לזכרו.

פרופ' דוד אסף מצא בארכיון משה דפנא בספרייה הלאומית כתב יד של טיוטת המילים ומתברר כי בה הסב שואל שאלות את נכדו (ראו נוסח מילים בדף זה).

על הודי החמודי (תודה לרחל עזריה ולרותי פריד):

אהוד דפנא נולד ב-3.3.1939 ברעננה, אך גדל בקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן. כנער אהב לטייל, הצטיין באקרובטיקה וברכיבה על סוסים. במועד הגיוס לצה"ל החליט להיות חייל קרבי, אך בגלל שהיה רזה מאוד ניסה לפטם את עצמו כדי לעבור את המבדקים. הפטנט עבד והוא התקבל לשריון, סיים שני קורסים לקצינים (חיל רגלים ושריון) ופעל כמפקד מחלקת חרמ"ש. אחרי שירותו הצבאי שב למעוז חיים וריכז את ענף הבקר, אליו היה קשור מאוד. הוא התחתן ועבר לגור בכרמיאל, שם נולד בנו, ואחר כך עבר לבאר שבע.

במלחמת ששת הימים היה דפנא מפקד מחלקת סיור. בדרך לג'נין הוא נפצע בפניו ובגופו וכף רגלו שותקה. למרות שנקבעה לו נכות הוא דרש לחזור ליחידה קרבית והסתיר את הפגם ברגלו. בשנת 1970 הצטרף לצבא קבע ושירת בתפקידי פיקוד שונים בחיל השריון, בהם קצין אג"ם.

באוגוסט 1973 סיים אהוד – הודי בפי חבריו – את שירות הקבע, ושב למעוז חיים. הוענקו לו אות מלחמת ששת הימים וציון לשבח על פעילות שריון שיזם בלבנון. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הגיע בכוחות עצמו לרמת הגולן. הוא הקים פלוגה משיירי טנקים וצוותים והשתתף בקרבות הבלימה ובשני הניסיונות לכבוש את תל שמס. במהלך ניסיון בלימה של חיל רגלים ושריון סורי נפגע דפנא מפגז נ"ט, ונהרג. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ן והוענק לו עיטור העוז.

הודי היה בן בכור, אח ליעל, יואב וגלעד (גילי).
אף-על-פי שאביו (אביטל) היה הצלם של הקיבוץ, הודי לא אהב להצטלם ולאחר מותו, נשארה בקושי תמונה להנצחתו.

ראו גם כתבה בעתון "מעריב" מיום 15.1.1971, מודבקת בכרטסת מאיר נוי (עמ' 1366 במקבץ הסרוק).

ביצועים נוספים:

• שולה חן
• נתן דטנר (סרטון מתוך "מאה שירים ראשונים" חלק ב, תזמון 24:00)
• שושנה דמארי בליווי נחום נרדי (סרטון, תזמון 30:22)
• עוזי (מאירי?), אופירה גלוסקא, ריקי מנור ודודו זכאי - כאן
• רוחמה רז

מקור: "נחום נרדי: 75 שירי ילדים", רנן, 1947, עמוד 6-7