השיר העברי נכתב למנגינת השיר העממי-אוקראיני Не дивуйтесь, добрі люди ("אל תתפלאו אנשים טובים"), ללא זיקה למילותיו.
האזינו לשיר בביצוע ה"גבעטרון", עיבוד נחום היימן ליווי חמישיית גלבוע, במקור מהתקליט "מלא כוס יין אדום" מ-1965 בחברת הד ארצי מס' AN 48-20.
שלונסקי כתב את השיר בגדוד העבודה, בעין-חרוד, למנגינת השיר העממי-אוקראיני Не дивуйтесь, добрі люди ("אל תתפלאו אנשים טובים"), אך ללא קשר למילותיו. השיר נדפס לראשונה בכתב העת הספרותי "כתובים" שנה א' גליון ט', כ"ח תשרי תרפ"ז, 6.10.1926, ונכלל לאחר שינוי נוסח בתכנית כ"ה של תאטרון "המטאטא" [בכורה: 5.1.1932]. הערות נוספות לשיר ופרטי גרסותיו מופיעות בספר "מעגבניה עד סימפוניה", עמ' 57-56. על-פי הכתבה "הבוהמיין האחרון" (אודות יעקב אורלנד) שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", מוסף "7 ימים" (מספר 1825), עמודים 58-54, שלונסקי כתב שיר זה לשחקנית שלי שרונה (בין היתר, המבצעת הראשונה של "היו לילות").
עוד באותו לחן: "החוצפה מותרת"; "כך הם הקוזאקים".
לעתים מבוצע הבית במנגינת הפזמון, והשיר הופך כך פשוט יותר.
ראו את השיר גם בלחן עממי רוסי. כמו כן הושר השיר בלחן "יאשעק יאשעק" [מוכר בעברית כ"חלוץ חלוץ הנני"]. בעת הקלטתן סיפרו ימימה טשרנוביץ' וחברותיה כי במנגינה שהן שרות (ר' לעיל) היה נהוג לשיר את השיר כשהיה חדש.
בתקופה מאוחרת יותר נכתבו והוקלטו פרודיות על השיר: שמעון בר שר את נוסח יוסי גמזו בתקליט "ירושלים של זהב" (1967) ודן אלמגור חיבר גרסה משלו עבור המופע "הקוקו והסרפן" (האזינו כאן ור' בהמשך עדותו של אלמגור על גרסתו לשיר, וכן טקסט גרסתו).
יעקב מזור מעיד כי את הבית "כל היום סללתי כביש" שרו גם למנגינת "בוקי בוקי".
לפי עדות מנוחה לובובסקי (כאן, תזמון 1:12:15) את השיר הייתה שרה מרים ברנשטיין כהן.
השיר האוקראיני הוא שיר עם שנקרא Hе дивуйтесь, добрі люди ("אל תתפלאו, אנשים טובים"). לשיר שני בתים, את הראשון שרה בחורה ואת השני בחור.
לכל בית 8 שורות הנחלקות לשתי רביעיות. על פי ניתוחו של המוסיקולוג איליה דובוסרסקי, למרות דמיון רב לכל רביעיה מנגינה משלה: רביעיה ראשונה בכל בית בסולם מינורי והשניה בסולם מאז'ורי. בעברית כל השיר מושר לעתים רק על פי רביעיית השורות המאז'ורית ולעתים עם בית מינורי השונה מגרסת התווים של המקור האוקראיני (כך מושר באתר "החוצפה מותרת").
קיימת גרסה שונה של השיר האוקראיני, מהסרט "דרך לחיים" ובו מנגינת הבית כמו הפזמון בעברית ואילו הפזמון שונה. יתכן ששתי הגרסאות האוקראיניות כמו גם העברית מקורן בשיר מוקדם יותר שטרם נמצא.
ר' בהמשך תווי השיר עם מילותיו במקור.
להלן תרגום הטקסט לעברית בעזרתו האדיבה של איליה דובוסרסקי:
בית א':
אל תתפלאו, אנשים טובים,
שאני בררנית,
כי אני רוצה בעל כזה,
שאני יודעת איזה.
שלא יעשן את המקטרת,
שלא ינסה להריח וודקה,
שלא יאהב נשים אחרות,
שיציית רק לקולי.
בית ב':
אל תתפלאו, אנשים טובים,
שאינני מתחתן,
כי אני רוצה אשה כזאת,
שאמצא חן בעיניה.
שלא תהיינה לה רגלים עקומות,
שלא תתפרפר,
וכשאחזור הביתה מוקדם,
שתרעיף עליי נשיקות.
* דן אלמגור מספר על גרסתו לשיר:
" 'הקוקו והסרפאן' הנה הצגת-רוויו נוסטלגית-סאטירית, קצת ברוח 'תל-אביב הקטנה' ו'היה היו זמנים', שכתבתי וערכתי לפני 39 שנים (אפריל 1970) עבור תיאטרון 'יובל' שניהלה מרים עציוני. השתתפו בה גבי עמרני, ציפי שביט, גד קינר (כיום פרופ' לדרמה), יאיר קלינגר, רפי קינן, מיכל פרס, גיטה שחורי ועוד. כל העיבודים היו של אריה לבנון. ערך אתי וביים יואל זילברג (שגם כתב 3-2 קטעים, וכמוהו שאול ביבר). היו בה שירים של אלתרמן, עמנואל הרוסי ואחרים וגם שלי. זה היה רוויו שקצת לגלג על הצגות הנוסטלגיה שכבר היו מוכרות. ובין השאר שרנו בו את 'תה ואורז'. כיון שחלק מהמלים לא היו מוכרות לקהל הרחב, הרשיתי לעצמי "לתקן" קצת את שלונסקי. הוא היה אז בחיים, וקיבל זאת בחיוך (אפילו הפנה אלי פעם מפיק תיאטרון שרצה להציג אופרטה שהוא תירגם, וביקש שהוא, שלונסקי, יכניס בה שיפוצים וריענונים).
הנוסח שלי הופיע בתקליט 'הקוקו והסרפאן' שיצא אז, ושאינו בידי. ולימים הדפיסו יצרני שקופיות השירה בציבור את הנוסח הזה, לרוב תחת שמו של שלונסקי, מבלי לציין שיש בו שינויים שערכתי אני.
תודה לאורי יעקובוביץ' על המידע והחומרים.
ביצועים נוספים:
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת
contact@zemereshet.co.il.
תווי השיר כפי שמושר באוקראינית וכפי ששורטטו על ידי מאגדה מונקאצ'י (תודה לאורי יעקובוביץ').
גרסת דן אלמגור מההצגה "הקוקו והסרפאן"
(בית שני, שורה שלישית בטור השמאלי: "שתי כפות של שמן קיק")
עדכון אחרון: 31.01.2022 01:22:22
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם