כַּאֲשֶׁר עָלָה יָרֵחַ בַּשִּׁקְמָה, שִׂמְלָתִי לָבַשְׁתִּי - תְּכֵלֶת וְרִקְמָה. כַּאֲשֶׁר כּוֹכָב צָץ עַל כַּרְמֵי תֵּימָן, כִּפָּתִי לָבַשְׁתִּי - פָּז וְאַרְגָּמָן. אַחְיוֹתַי אוֹמְרוֹת לִי: מַה זֶּה לָךְ, הַבַּת? לֹא מוֹעֵד הַיּוֹם, לֹא חַג, וְלֹא שַׁבָּת. אַךְ עַל גַּג מִתְפַּלְּלִים הַחֲתוּלִים, וְלִבִּי כְּמוֹ עוֹלָל בְּחִתּוּלִים. יָא אִמִּי, יָא אָבִי, מֶה הָיָה לוֹ לִלְבָבִי? מֶה הָיָה, מֶה הָיָה, מַהִי זֹאת הַצָּרָה? לָמָּה, לָמָּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן, בָּא בַּלַּיְלָה עַל שְׁכוּנַת כַּרְמֵי תֵּימָן? מָה רוֹצֶה הוּא, מָה רוֹצֶה הוּא, מַה יֹּאמַר? מַה צּוֹחֵק הוּא? מַה בּוֹכֶה הוּא? מַהוּ שָׁר? יָא אִמִּי, יָא אָבִי, מֶה הָיָה לוֹ לִלְבָבִי? יָא אִמְרִי לִי, אִמָּא-אֵם, אֵיךְ קוֹרְאִים לָזֹאת בְּשֵׁם? כָּל הַיּוֹם אָרוּץ, אֶדְפֹּק בַּקַּבְקַבִּים, אַךְ בַּלַּיְלָה – יָא, אֵין קֵץ לַכּוֹכָבִים! וְיָרֵחַ תֵּימָנִי עָטוּף טַלִּית, וְהָרוּחַ שָׁרָה שִׁיר בְּתֵימָנִית. וְשַׁדְכָן אֶל בֵּית אָבִי נִכְנָס לוֹ דֹּם. אַבָּא, לֹא! הוֹי אַבָּא, לֹא! עוֹד לֹא הַיּוֹם! אַל תִּתְּנֵנִי עוֹד... אֱמֹר לוֹ: עוֹד מְעַט... שֶׁיֵּלֵךְ! אֲבָל... יָבוֹא אַחֲרֵי שַׁבָּת! יָא אִמִּי, יָא אָבִי... אַל תּוֹלִיךְ אוֹתִי לַחַכִּים, יָא אָב, לֹא יוֹעִילוּ לִי סַמֵּי-סַמִּים, יָא אָב, כִּי הַיּוֹם בֵּין הַשִּׁקְמָה וּבֵין הַבְּרוֹשׁ, עַל בֵּיתֵנוּ רִחֲפוּ יוֹנִים שָׁלוֹשׁ. וְאַחַת יוֹנָה הִבִּיטָה בְּעֵינַי, וְאַחַת יוֹנָה הִגִּידָה: אִַי-וַי-וַי... וּשְׁלִישִׁית אָמְרָה: אַל פַּחַד, חַבּוּבָּה יְלַוּוּךְ שָׁלוֹשׁ יוֹנִים אֶל הַחֻפָּה. יָא אִמִּי, יָא אָבִי, מֶה הָיָה לוֹ לִלְבָבִי? מֶה הָיָה? מֶה הָיָה? מַהִי זֹאת הַצָּרָה? הַיּוֹנִים אָמְרוּ לִי: זֶה דָּבָר יָשָׁן, זֶה קָרָה כְּבָר, לֹא רַק בְּכַרְמֵי תֵּימָן. הַדָּבָר הַזֶּה - כֵּן הַיּוֹנִים אוֹמְרוֹת - כְּבָר קָרָה גַּם בַּשְּׁכוּנוֹת הָאֲחֵרוֹת. יָא אִמִּי, יָא אָבִי, מַה קָּרָה לוֹ לִלְבָבִי? יָא אִמְרִי לִי, אִמָּא-אֵם, אֵיךְ קוֹרְאִים לָזֹאת בְּשֵׁם?כאשר עלה ירח בשקמה שמלתי לבשתי תכלת ורקמה כאשר כוכב צץ על כרמי תימן כיפתי לבשתי פז וארגמן. אחיותיי אומרות לי מה זה לך הבת לא מועד היום לא חג ולא שבת אך על גג מתפללים החתולים ולבי כמו עולל בחיתולים יא אמי, יא אבי, מה היה לו ללבבי מה היה מה היה מהי זאת הצרה למה למה לא ינום ולא יישן בא בלילה על שכונת כרמי תימן מה רוצה הוא מה רוצה הוא מה יאמר מה צוחק הוא מה בוכה הוא מהו שר יא אמי יא אבי מה היה לו ללבבי יא אמרי לי אמא אם איך קוראים לזאת בשם כל היום ארוץ אדפוק בקבקבים אך בלילה יא אין קץ לכוכבים וירח תימני עטוף טלית והרוח שרה שיר בתימנית ושדכן אל בית אבי נכנס לו דום אבא לא הוי אבא לא עוד לא היום אל תיתנני עוד אמור לו עוד מעט שילך אבל יבוא אחרי שבת יא אמי, יא אבי... אל תוליך אותי לחכים יא אב לא יועילו לי סמי סמים יא אב כי היום בין השקמה ובין הברוש על ביתנו ריחפו יונים שלוש ואחת יונה הביטה בעיניי ואחת יונה הגידה אי וי ויי ושלישית אמרה אל פחד חבובה ילווך שלוש יונים אל החופה יא אמי יא אבי מה היה לו ללבבי מה היה מה היה מהי זאת הצרה היונים אמרו לי זה דבר ישן זה קרה כבר לא רק בכרמי תימן הדבר הזה כן היונים אומרות כבר קרה גם בשכונות האחרות יא אמי יא אבי מה היה לו ללבבי יא אמרי לי אמא אם איך קוראים לזאת בשם