שדות שבעמק

שָׂדוֹת שֶׁבָּעֵמֶק קִדְּמוּנִי הַלַּיְלָה בְּרֵיחַ הַזֶּבֶל, נִיחוֹחַ חָצִיר. הַלַּיְלָה לָעֵמֶק אֲנִי אֲזַמֵּרָה, כִּי אֹשֶׁר בָּאַנִי וְחֶסֶד הַשִּׁיר. רָצָה גּוֹרָלִי כִּי אָשׁוּבָה אֵלֶיךָ מֵעֶצֶב הַמָּוֶת, מֵעֶרֶשׂ הַשְּׁכוֹל. מִכָּל חֲסָדִים לִי אֻשַּׁרְתִּי בַּיֶּגַע לִגְמֹעַ מֵימֶיךָ פִּתְּךָ לֶאֱכֹל. אָסְפֵנִי אֵלֶיךָ אֱסֹף כַּשִּׁבֹּלֶת, שִׁבֹּלֶת לַגֹּרֶן בְּחַג הַקָּצִיר! הַלַּיְלָה לָעֵמֶק אֲנִי אֲזַמֵּרָה, כִּי אֹשֶׁר בָּאַנִי וְחֶסֶד הַשִּׁיר.שדות שבעמק קידמוני הלילה בריח הזבל, ניחוח חציר. הלילה לעמק אני אזמרה, כי אושר באני וחסד השיר. רצה גורלי כי אשובה אליך מעצב המוות, מערש השכול. מכל חסדים לי אושרתי ביגע לגמוע מימיך פתך לאכול. אוספני אליך אסוף כשיבולת, שיבולת לגורן בחג הקציר! הלילה לעמק אני אזמרה, כי אושר באני וחסד השיר.

מספר אורי בן-חיים, נכדו של המלחין:

את השיר כתב לוי אמיתי כששב לעמק לאחר שהות בבית חולים. זהו שיר געגועים וכמיהה למקום אליו ייחל ממיטת חוליו.

מרחיבה רחל עזריה:

לוי בן אמתי עלה ארצה כחלק מחבורה של חמישה חברים (ארבעה חברים וחברה). לאחר טלטלות רבות הגיעו החברים לדגניה ב' בכוונה להשתקע ולהתבסס שם. הקשיים הרבים שעמדו בפניהם, ובהם המזון הבעייתי, המחלות וההתאבדויות של חלוצים מסביב, גרמו ללוי לחלות באולקוס קשה והוא נאלץ לעבור ניתוח. לוי הועבר לבית-חולים בתל-אביב. כשהרדימו אותו חשב על העמק ועל כל מה שהשאיר בבית. בדרך לדגניה כבר החל לחרוז את מילות השיר וסיים אותו בחדרו.

השיר בוצע לראשונה ב-1937 על ידי אפרים די זהב בפינת הזמר העברי בקול ירושלים (עפ"י נתן שחר, "המוסיקה והמלחין בקיבוץ: היבטים מוסיקליים וסוציומוסיקליים, עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר אילן, תשמ"א).

בשירונו של בן-חיים מופיעה גרסה מקהלתית.

ביצועים נוספים: 

אודיו:

• מאיר אריאל בביצוע כֵּלִי (גיטרה) בשם "ניגון כוכב לכל שיבולת"

וידיאו: 

• נחמה הנדל
• יזהר כהן
• עוזי מאירי 
• סי היימן ודני בסן בעיבוד רפי קדישזון (מתוך "זמרת הארץ")
• ההרכב "לחלום לשיר"
• הרכב Alla Breve
• דני כהן (במסגרת "כיתת השיר הישראלי" בהדרכת שמעון כהן, יולי 2014)
• המקהלה הקאמרית של תל אביב
• אביב גדג' ומאיה בלזיצמן (2020)

עיבוד מאת: שלמה עומר

מקור: "עיבודי שלמה עומר"

מקור: "אפרים בן חיים: זאת ארצנו - שירים לעם", קבוצת קרית ענבים וקרית ספר, 1944, עמוד 10-11