שיר הלחם

יָד אֶל יָד הַטַּף יָרִיעַ וִיזַמֵּר: אֵל מֵרָקִיעַ! תֵּן לְמַעַן עוֹלָלִים שֶׁפַע גֶּשֶׁם וּטְלָלִים! תֵּן לְמַעַן עוֹלָלִים שֶׁפַע גֶּשֶׁם וּטְלָלִים, וּטְלָלִים! עַב כִּי תַּעַל בָּרָקִיעַ, אֵד עַל פְּנֵי הַנִּיר תַּצִּיעַ, וְהַגֶּשֶׁם זַךְ אָז רָד: טִיף-טַף! טִיף-טַף! לוֹ לָאַט. וְהַגֶּשֶׁם זַךְ אָז רָד: טִיף-טַף! טִיף-טַף! לוֹ לָאַט, לוֹ לָאַט. כָּל שָׂדֶה אָז יִתְמַתֵּחַ, תֶּלֶם תֶּלֶם יִתְפַּתֵּחַ וְעוֹלִים חִישׁ קְנֵי הַבָּר יְרֻקִּים עַל גַּיְא וָהָר. וְעוֹלִים קְנֵי הַבָּר יְרֻקִּים עַל גַּיְא וָהָר, עַל גַּיְא וָהָר. טַל נוֹפֵל אָז מִשָּׁמַיִם, חֹם תַּשְׁפַּעְנָה הַקַּרְנַיִם, הַשָּׂדֶה, רְאֵה, צָהַב, כְּבַד קָמָה וּקְנֵי זָהָב. הַשָּׂדֶה, רְאֵה, צָהַב, כְּבַד קָמָה וּקְנֵי זָהָב, וּקְנֵי זָהָב. עֲגָלוֹת חִישׁ קַל תֵּצֶאנָה שֶׁפַע בִּרְכַּת בָּר תָּבֵאנָה, דֶּרֶךְ הַר וְדֶרֶךְ גַּיְא – לַטַּחֲנָה נוֹשְׂאוֹת הֵן שַׁי. דֶּרֶךְ הַר, דֶּרֶךְ גַּיְא – לַטַּחֲנָה נוֹשְׂאוֹת הֵן שַׁי, נוֹשְׂאוֹת הֵן שַׁי. וְהָרוּחַ רַק נוֹשֶׁבֶת הַטַּחֲנָה חִישׁ מִסְתּוֹבֶבֶת, וּבִן-רֶגַע – וְהַבָּר קֶמַח צַח הָפַךְ כְּבָר. וּבִן-רֶגַע – וְהַבָּר קֶמַח צַח הָפַךְ כְּבָר, הָפַךְ כְּבָר. לָאוֹפֶה אָז עֵת לִטְרֹחַ: הַבָּצֵק הוּא לָשׁ בְּכוֹחַ, בַּתַּנּוּר אֵשׁ מַאֲדֶמֶת, וְיָפֶה הַפַּת נִקְרֶמֶת. בַּתַּנּוּר אֵשׁ מַאֲדֶמֶת, וְיָפֶה הַפַּת נִקְרֶמֶת, פַּת נִקְרֶמֶת. מַה תִּשְׂמַח אֵם בְּיָדֶיהָ לְהָבִיא פַּת לִילָדֶיהָ! פַּת חַמָּה הֵם לוֹעֲסִים, גִּבּוֹרִים הֵם נַעֲשִׂים. פַּת חַמָּה לוֹעֲסִים, גִּבּוֹרִים הֵם נַעֲשִׂים, הֵם נַעֲשִׂים.יד אל יד הטף יריע ויזמר: אל מרקיע! תן למען עוללים שפע גשם וטללים! תן למען עוללים שפע גשם וטללים, וטללים! עב כי תעל ברקיע, אד על פני הניר תציע, והגשם זך אז רד: טיף-טף! טיף-טף! לו לאט. והגשם זך אז רד: טיף-טף! טיף-טף! לו לאט, לו לאט. כל שדה אז יתמתח, תלם תלם יתפתח ועולים חיש קני הבר ירוקים על גיא והר. ועולים קני הבר ירוקים על גיא והר, על גיא והר. טל נופל אז משמים, חום תשפענה הקרניים, השדה, ראה, צהב, כבד קמה וקני זהב. השדה, ראה, צהב, כבד קמה וקני זהב, וקני זהב. עגלות חיש קל תצאנה שפע ברכת בר תבאנה, דרך הר ודרך גיא – לטחנה נושאות הן שי. דרך הר, דרך גיא – לטחנה נושאות הן שי, נושאות הן שי. והרוח רק נושבת הטחנה חיש מסתובבת, ובין-רגע – והבר קמח צח הפך כבר. ובין-רגע – והבר קמח צח הפך כבר, הפך כבר. לאופה אז עת לטרוח: הבצק הוא לש בכוח, בתנור אש מאדמת, ויפה הפת נקרמת. בתנור אש מאדמת, ויפה הפת נקרמת, פת נקרמת. מה תשמח אם בידיה להביא פת לילדיה! פת חמה הם לועסים, גיבורים הם נעשים. פת חמה לועסים, גיבורים הם נעשים, הם נעשים.

התרגום בנוסח המובא כאן מיוחס ל-"א.פ". לא ידוע מיהו אותו "א.פ", אולם זהו התרגום שהפך נפוץ ושרד. בכמה שירונים מיוחס התרגום לביאליק, ככל הנראה בשוגג.

אליהו הכהן סיפר (מתוך ערב מחווה ליואל אנגל, המדרשה למוסיקה במכללת לוינסקי, 1.6.2008):

בראשית שנות ה-20 הלחין אנגל את שיר הלחם... שיר תפילה לגשם... אנגל פרסם את השיר בעת ובעונה אחת בשלושה נוסחי טקסט שונים, עם אותם תווים: הנוסח הראשון היה המקור ביידיש, "ליד אום ברויט"; הנוסח השני היה תרגום עברי, "שיר הלחם"... אבל הנוסח השלישי היה מעניין מכולם - אנגל פנה לטשרניחובסקי.

ראו את נוסח טשרניחובסקי ושם המשך דברי אליהו הכהן: שירת גשם.

מספרת שולה לויטל, כיום (2015) חברת קיבוץ מעוז חיים:

ב-1951, לקראת סוף שנת הלימודים בבית-הספר "ריאלי" במרכז-הכרמל, ביקשה המורה שלנו, חנה מרט, שכל תלמידי ג' ישירו את השיר, שמסתיים ב"גיבורים הם נעשים" ואמרה: ועכשיו, גיבורים, בואו לקבל את הזריקה השנתית נגד טיפוס...

מחרוזת בעיבוד גיל אלדמע בביצוע אושיק לוי, אודי בוכמן, ירדנה ארזי ואפי בן ישראל (מתוך תכנית הטלוויזיה "ימי טבת", תזמון 3:37): שיר הלחם, תפילת גשם, היורה שמע נא, הזורעים בדמעה, היורה (גשם גשם משמיים), בתוך שלולית המים.

מקור: "יואל אנגל שירי ילדים לקול אחד, לשניים ולשלושה קולות בלוויית הפסנתר", "יבנה-ירושלים" ברלין, 1925, עמוד 14-15

פרסום בדיד בהוצאת "יובל"