בּוֹאוּ הֵנָּה, אֲנָשִׁים טוֹבִים
וּרְאוּ אֶת הַמְּנֻוָּל הַנִּבְזֶה
קָטַף פֶּרַח פּוֹרֵחַ בַּשָּׂדֶה
וּרְמָסוֹ בְּרַגְלָיו הַגַּסּוֹת
וְלָזֶה כְּלָל וּכְלָל לֹא פִּלַּלְתִּי
כּי מֵאַהֲבָתֵנוּ לֹא יֵצֵא כְּלוּם
הוּא יוֹשֵׁב אִתָּהּ בֵּין הַסְּלָעִים
וְעָלַי הוּא עַתָּה מְצַפְצֵף
וְלָזֶה כְּלָל וּכְלָל לֹא פִּלַּלְתִּי
כִּי יִהְיֶה לִי עוֹד אֶחָד כָּמוֹהוּ
וְעַכְשָׁיו אֲנִי עָלָיו מְצַפְצֶפֶת
יֵשׁ לִי כְּבָר אֶחָד יוֹתֵר טוֹב
[מנשה גפן הכיר נוסח שהסתיים כך וגם בית נוסף:]
אָמְנָם יֵשׁ לוֹ תְּבַלּוּל עַל הָעַיִן
אַמָמָה, לִי זֶה בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת אִתּוֹ בֵּין הַסְּלָעִים
הָעִקָּר שֶׁהַהוּא יִתְפּוֹצֵץ