אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ.
מִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ הַצָּמֵא לָאוֹר –
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר –
וְיָבוֹא.
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן בַּמְּעָרָה לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ,
הָהָרָה עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.
וּסְלָעִים כְּבֵדִים
חוֹסְמִים בַּעֲדָם,
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם -
וַיְּהִי אוֹר.
וְאָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ.
מִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ הַצָּמֵא לָאוֹר -
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר –
וְיָבוֹא.
אנו נושאים לפידים בלילות אפלים.
זורחים השבילים מיתחת רגלינו.
מי אשר לב לו הצמא לאור –
יישא את עיניו וליבו אלינו
לאור –
ויבוא.
נס לוא קרה לנו -
פך שמן במערה לוא מצאנו.
לעמק הלכנו,
ההרה עלינו,
מעינות האורות
הגנוזים גילינו.
וסלעים כבדים
חוסמים בעדם,
בסלע חצבנו עד דם -
ויהי אור.
ואנו נושאים לפידים בלילות אפלים
זורחים השבילים מיתחת רגלינו.
מי אשר לב לו הצמא לאור -
יישא את עיניו וליבו אלינו
לאור –
ויבוא.