שיר הצופים

קָדִימָה, אָח, בְּלִי אֵשׁ בְּלִי חֵץ וּבְלִי כְּלִי מַשְׁחִית נוֹרָא. עַל גַּבְּךָ צְרוֹר, בְּיָדְךָ עֵץ וּמַעְדֵּר בַּחֲגוֹרָה. עֲטֵה, אָח, עֹז, לְבַשׁ אֱיָל וְקוּם וְצֵא בָּרֶגֶל! קָדִימָה אָח וְרֹאשׁ אֶל עַל אֶל עַל אֶל עַל הַדֶּגֶל! זֶה דִּגְלֵנוּ; עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ יִשָּׂא שְׁמוֹ לְצִדְּךָ, וְיָשָׁר יֵרוֹם עָל! הָאֱמֶת הִיא חוֹתָמוֹ. כרוזו: רַךְ כְּלֵב-אֵם וְכַצּוּר קָשֶׁה יְהִי לְבָבְךָ אֶל כָּל רֶשַׁע קְרָא "סוּרוּ" לַטּוֹב: "מָה אֹהַבְךָ" גֵּוִי מוּצָק רַךְ וְקַל גַּם רוּחִי בּוֹ מוּצָקָה. אֶשָּׂא עֵינַי לְשֶׁמֶשׁ-עָל אַבִּיט וְאֶצְחָקָה אֵין לִי מַסְוֶה וְאֵין לִי לוֹט, כְּלִבִּי פִּי וּדְבָרַי. בְּטַח בִּי, אָח, אָנֹכִי סְקוֹיט תּוֹכִי הוּא כְּבָרִי. קָדִימָה, אָח, עַל שִׂיא הָהָר, בַּיַּעַר בֵּין אַלּוֹנִים, עַל שְׂפַת יְאוֹר עַל מֶרְחָב, שָׁם סִקוֹיטִים עִבְרִים חוֹנִים. לֹא בֵּין חוֹמוֹת וְלֹא בָּעִיר הַמֶּרְחַבְיָה, שָׁם נָוָם. בְּעֵינָם צְחוֹק בְּפִיהֶם שִׁיר. וְגִיל אַךְ גִּיל בִּלְבָבָם. קדימה, אח, בלי אש בלי חץ ובלי כלי משחית נורא על גבך צרור בידך עץ ומעדר בחגורה עטה, אח, עוז, לבש אייל וקום וצא ברגל קדימה אח וראש אל על אל על אל על הדגל זה דגלנו על פני כול הארץ יישא שמו לצדך וישר ירם על האמת היא חותמו כרוזו: רך כלב אם וכצור קשה יהי לבבך אל כל רשע קרא סורו לטוב: מה אהבך גווי מוצק רך וקל גם רוחי בו מוצקה אשא עיניי לשמש על אביט ואצחקה אין לי מסווה ואין לי לוט כלבי פי ודבריי בטח בי אח אנוכי סקויט תוכי הוא כברי קדימה אח על שיא ההר ביער בין אלונים על שפת יאור על מרחב שם סקויטים עברים חונים לא בין חומות ולא בעיר המרחביה, שם נוום בעינם צחוק בפיהם שיר וגיל אך גיל בלבבם

לגבי הלחן, מסביר ד"ר יוסף גולדנברג:

כנראה זהו "שיר הלכת אשר לסקויטים" הנזכר בשמו בסוף המחזה העברי "הסקויט היותר צעיר" מאת יצחק קצנלסון (נדפס בהוצאת תלתלים, ורשה, תר"פ [1920]).

ככל הנראה שיר של תנועת ה"יידישע פרייע סקוויטן" שהתקבל גם על תנועת הצופים בישראל. השיר בלחן זה נכלל בשירונו של פואה גרינשפון "שירת הדור" (1929) ומשם מצא את דרכו גם לשירון משירי גרינשפון שיצא לאחר מותו, ואולם ככל הנראה השיוך שגוי. אברהם צבי אידלזון כלל את הלחן (ללא מילים) בכרך העשירי של "אוצר נגינות ישראל" (1932) שהוקדש לשירי החסידים, עם זאת, צביון הלחן בלתי חסידי  וגם אם אידלזון שמע אותו מחסידים, הלחן נספח כנראה לרפרטואר חסידי ממקור לועזי שטרם נתברר. לפי המבוא לכרך של אידלזון, מקור הלחן בגליציה. 

אליהו גמליאל למד את השיר ממורהו בבית הספר היסודי שמחה בן ישראל.

מקור: "פואה גרינשפון: שירים", חלילית, 1975, עמוד 56

מקור: "אוצר נגינות ישראל כרך 10: ניגונים חסידיים", Friedrich Hofmeister, Leipzig, 1932