לאור הנר

נֵר חָבִיב נֵר נָאֶה בְּעֵינֶיךָ הֵן תִּרְאֶה אֲשֶׁר צָפוּן מֵעֵין כָּל אִישׁ נַבֵּא נֵרִי, נַבֵּא נָא חִישׁ עַל עַמִּי מַה יְהִי עַם קָרוּעַ וְעָנִי עוֹנֶה הַנֵּר, הַנֵּר אוֹמֵר אֲנִי רוֹאֶה הַלֵּיל עוֹבֵר עוֹד יָאִיר מִבֵּין עָבִים אֶל בֵּיתָם בָּנִים שָׁבִים אֲנִי רוֹאֶה שִׂמְחַת עוֹלָם בִּנְיַן הָאָרֶץ וְהָעָםנר חביב נר נאה בעיניך הן תראה אשר צפון מעין כל איש נבא נרי, נבא נא חיש על עמי מה יהי עם קרוע ועני עונה הנר, הנר אומר אני רואה הליל עובר עוד יאיר מבין עבים אל ביתם בנים שבים אני רואה שמחת עולם בנין הארץ והעם

במרץ 2020 כתבה לנו הגולשת אהובה מזרחי:

אבא שלי, אליהו זרגרי (לימים גבעתי), עלה לישראל ב-1950 מאזרבאיג'אן האיראנית, אחרי ששירת ארבע שנים בצבא האיראני, שירות שממנו לא יכול היה להתחמק (תמורת שוחד) מעצם היותו יתום משני הוריו וחסר אמצעים. כשעלה ארצה בן 22 הצהיר כי הוא בן 20 כדי להתגייס לצה"ל והתיישב בקיבוץ דגניה (לא זוכרת אם א' או ב'). חג חנוכה נחגג בקיבוץ ובמהלכו נקרא ברוב פאתוס השיר "לאור הנר", ללא לחן. אבא שלי, הציוני נלהב, התרגש ממילות השיר, ובכל חנוכה דקלם לנו, ילדיו, את השיר כשדמעות חונקות את גרונו.

לשיר לחן נוסף מאת משה ביק.