שׁ לָנוּ תַּיִשׁ, לַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן, לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְזָנָב לוֹ קָטָן. יֵשׁ לוֹ קַרְנַיִם – קַרְנַיִם לִנְגֹּחַ; יֵשׁ לוֹ טְלָפַיִם לִבְעֹט וְלִבְרֹחַ. אֵין מַזִּיק כָּמוֹהוּ; לֹא יָנוּם, לֹא יִישַׁן; בְּעֵדֶר הַצֹּאן הוּא גַּם רֹאשׁ וְגַם רִאשׁוֹן. יֵשׁ עֵז לוֹ – זוּגָתוֹ, הִיא טִפְּשָׁה וּסְכָלָה; אַךְ חָלָב הִיא נוֹתְנָה כָּל יוֹם קַנְקַן מָלֵא. לַתַּיִשׁ, לָעֵז בֵּן קָטָן – גְּדִי. יָפֶה הוּא וְחָבִיב, אוֹתוֹ אוֹהֵב אֲנִי.ש לנו תיש, לתיש יש זקן, לו ארבע רגליים, וזנב לו קטן. יש לו קרניים – קרניים לנגוח; יש לו טלפיים לבעוט ולברוח. אין מזיק כמוהו; לוא ינום, לוא יישן; בעדר הצואן הוא גם רואש וגם ריאשון. יש עז לו – זוגתו, היא טפשה וסכלה; אך חלב היא נותנה כל יום קנקן מלא. לתיש, לעז בן קטן – גדי. יפה הוא וחביב, אותו אוהב אני.