שיר העגלון

הִסְתַּכְּלִי הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר מְקִיצָה כְּבָר הָעִיר עַנְנִי זָהָב בּוֹקְעִים בְּאוֹר בָּהִיר רַק אֲנִי וָאַתְּ עַל כְּבִישׁ חָלָק מֻקְדָּם כְּבָר פּוֹסְעִים בְּפִנַּת רְחוֹב נַמְתִּין שָׁם לְנוֹסְעִים הֵן כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת רַצְתְּ פַּעַם וְדָהַרְתְּ, סוּסָתִי אָז בְּשֶׁפַע גַּם הָיְתָה פַּרְנָסָתִי וְעַכְשָׁיו עָיַפְתִּי וְזָקַנְתְּ גַּם אַתְּ, כֵּן, גַּם אַתְּ וּמֵרֹב זִקְנָה זוֹחֲלִים לְאַט לְאַט הֵי יְדִידַת-לִי סוּסָה מִתָּמִיד אַתְּ מַרְיוּסָה נֶאֱמָנָה מִזֶּה שָׁנִים - אֵי עָבָר בַּלֵּב פְּנִימָה זִכְרוֹנוֹת הִשְׁאִיר קִמְעָה הִשְׁתַּנּוּ לְגַמְרֵי הַזְּמַנִּים פִּרְזַלְתִּיךְ שׁוּב סוּסָתִי גַּם בִּפְרָסוֹת מִבַּרְזֶל עוֹד תִּרְאִי וּמַזָּלֵנוּ יִתְמַזֵּל אָז נֵצֵא לַדֶּרֶךְ שֶׁכֻּלָּה רַבַּת הַמֶּרְחָק וּבָאֹפֶק שׁוּב הָאֹשֶׁר הַנִּכְסָף אָז פְּקֻדָּה פִּתְאוֹם אֶתֵּן לָךְ לַעֲצֹר, לַעֲמֹד וְאֶלְחַשׁ לָךְ בְּאָזְנַיִךְ אֶת הַסּוֹד כַּמָּה טוֹב שֶׁיֵּשׁ יָדִיד אֲפִלּוּ אִם זֶה רַק סוּס בִּכְדֵי לִצְעֹד לִקְרַאת עָתִיד לְלֹא הִסּוּס הֵי יְדִידַת-לִי סוּסָה...הסתכלי השכם בבוקר מקיצה כבר העיר ענני זהב בוקעים באור בהיר רק אני ואת על כביש חלק מוקדם כבר פוסעים בפינת רחוב נמתין שם לנוסעים הן כחץ מקשת רצת פעם ודהרת, סוסתי אז בשפע גם היתה פרנסתי ועכשיו עייפתי וזקנת גם את, כן, גם את ומרוב זקנה זוחלים לאט לאט הי ידידת-לי סוסה מתמיד את מריוסה נאמנה מזה שנים - אי עבר בלב פנימה זכרונות השאיר קמעה השתנו לגמרי הזמנים פרזלתיך שוב סוסתי גם בפרסות מברזל עוד תראי ומזלנו יתמזל אז נצא לדרך שכולה רבת המרחק ובאופק שוב האושר הנכסף אז פקודה פתאום אתן לך לעצור, לעמוד ואלחש לך באוזנייך את הסוד כמה טוב שיש ידיד אפילו אם זה רק סוס בכדי לצעוד לקראת עתיד ללא היסוס הי ידידת-לי סוסה...

מספר אלי סט:

השיר העברי הוא נוסח עברי מקורב לשיר המקורי. קליינבוים הוציא מגרסתו את מוסקבה, ויותר מזה: הוא לא כלל את המטרו בגרסתו. קליינבוים כתב את גרסתו בתחילת שנות ה-50 במענה למכרז פומבי של חברת "מקולית" שזכה בו. השיר המקורי Песня старого извозчика ("שיר העגלון הוותיק") הוא שיר על עולם הולך ונעלם, העולם שבו למוניות העירוניות לא היה מנוע, אלא סוס שמשך אותן. על פי האתר הרוסי cyclowiki, בשנת 1939, כחלק מתהליך של מודרניזציה, אסרו במוסקבה את השימוש בכרכרות הרתומות לסוסים. ניקיטה בוגוסלובסקי, מהשופעים שבין המלחינים הסובייטים, כתב את השיר עבור הזמר ליאוניד אוטיוסוב ב-1941 על פי מילים שראה במגזין שפרסם שירים של משוררים לא ידועים. אוטיוסוב ביצע את השיר לראשונה בקונצרט במוסקבה ב-1942, ורק ב-1945 השיר הוקלט בביצועו בתקליט של חברת "גְּרַמְפְּלַסְטִינוֹק" (грампластинок) ממוסקבה. בוגוסלובסקי לא זכר מי היה המשורר שכתב את השיר ובתקליט הראשון צוין בוריס לאסקין כמי שכתב את המילים. רק מאוחר יותר נחשפה העובדה שהמשורר היה יארוסלאב רודיונוב, שנהרג במלחמה ב-1943 ולא זכה לשמוע את הלהיט שכתב.

השיר המקורי הפך להיות מעין המנון לא רשמי של המטרו המוסקבאי ומבצעים אותו בכל אירוע רשמי של המטרו.

צפו בשיר בסרטון מצויר (1982) בביצועו של ליאוניד אוטיוסוב (וגם דמות העגלון היא של אוטיוסוב) ובבימויו של ויאצ'סלאב קוטנוצ'קין.

האזינו לביצוע דוד עשת לנוסח ביידיש Der Baal-Agala.

תרגומים/נוסחים עבריים נוספים:

• נוסח אביבה אור שלום (תרגום מקורב) -  בביצועיהם של ליאור ייני ושל הדודאים.
• נוסח אהוד מנור - בביצוע מתי כספי ובליווי תזמורת התכנית "לבלבו אגס וגם תפוח"
• נוסח תלמה אליגון (אתחלתא: ערפל מכסה עוד את העיר)
• נוסח מיכאל אהרוני (אתחלתא: ערב סתיו ירד מזמן)
• החזון, שיר מקומי שחיבר נחמן רז לחג העלייה ה36 של קיבוץ גבע (תשי"ח 1957). ראו מחברת מס' 14 של מילים בלי תווים של מאיר נוי, עמ' 80 (עמ' 84 בקובץ הסרוק).

 תווי השיר המקורי