אוֹר שֶׁל יוֹם חָדָשׁ זוֹרֵחַ, מִתְעוֹרֶרֶת מוֹסְקְבָה,
זְהוּבִים הָעֲנָנִים שֶׁבַּשְּׁחָקִים,
בַּכִּכָּר אֲנִי עוֹמֵד עִם סוּסָתִי הַטּוֹבָה –
לְנוֹסֵעַ, כָּרָגִיל, פֹּה מְחַכִּים.
עוֹד אֶזְכֹּר הָיוּ יָמִים בָּהֶם דָּהַרְנוּ חִישׁ-קַל,
מֵאַבְנֵי הַכְּבִישׁ גִּצִּים הִתְעוֹפְפוּ;
וְהַיּוֹם מִכֹּבֶד הַשָּׁנִים רֹאשֵׁנוּ מֻרְכָּן
וְרַגְלֵינוּ מִמְרוּצָה כְּבָר הִתְעַיְּפוּ.
יְדִידָה נֶחְמֶדֶת,
אֲצִילִית, נִכְבֶּדֶת,
מָה, מָרוּשְׁקָה, הִשְׁתַּנָּה?
מִשָּנִים בְּצַוְתָּא,
אַתְּ עַכְשָׁו כְּבָר סָבְתָא,
אֵין כָּמוֹךְ, נֶאֱמָנָה!
אֶת רַגְלַיִךְ שׁוּב פִּרְזַלְתִּי בִּפְרָסוֹת מִפְּלָדָה,
לָק מַבְרִיק צָבַעְתִּי אֶת הַכִּרְכָּרָה,
אַךְ לַשָּׁוְא! כִּי הַמֶּטְרוֹ כֻּלּוֹ פְּאֵר וְהָדָר,
הַנּוֹסְעִים עוֹבְרִים אֵלָיו בְּלִי הַכָּרָה.
וּפִתְאוֹם, הַכֹּל שׁוֹנֶה וּמִי יוּכַל לְהַסְבִּיר?
הָעוֹלָם כְּמוֹ הִתְבַּלְבֵּל אוֹ הִסְתַּבֵּךְ,
כִּי לִרְתֹּם אוֹתָךְ כָּל בֹּקֶר... בַּמֶּטְרוֹ הַמָּהִיר
אֲנִי נוֹסֵעַ מִבֵּיתִי אֶל אֻרְוָתֵךְ.
יְדִידָה נֶחְמֶדֶת...