עַל חוֹפֵי יַרְדֵּן עֲרָבָה, עֲרָבָה רְחָבָה. וּמִי דָּרַךְ פֹּה נְתִיבָהּ? רוּחַ בָּא, שָׁט וְעוֹבֵר, שְׂרִידֵי עָבַר בַּחוֹל הוּא קוֹבֵר. רַק אֶחָד יַרְדֵּן הוּא, זִכָּרוֹן עַתִּיק צוֹפֵן הוּא; זִכָּרוֹן עַל דּוֹר, שׁוֹאֵף חַיִּים וּדְרוֹר, סוֹלֵל דַּרְכּוֹ בַּחֶרֶב וּבָאֵשׁ, דּוֹר תָּמִים, גֵּא כּוֹבֵשׁ – פֹּה תְּרוּעָתוֹ עוֹד הוֹמִיָּה בַּדּוּמִיָּה, דּוּמִיָּה... זוֹרֵם, זוֹרֵם הַיַּרְדֵּן, וּמְזַמֵּר וְרוֹנֵן. אֶל מִי יָרֹן בֶּן הַלְּבָנוֹן? אֶל עָנָן, אֶל שִׂיחַ – גָּד מִזְמוֹר עָצוּב, בְּלֵב הַמִּדְבָּר. אַךְ יֵשׁ וּבַלַּיִל יִתְפָּרֵץ קוֹלוֹ בַּחַיִל, תְּרוּעַת דּוֹר קָדוּם פּוֹלַחַת לֵב הַיְּקוּם, מֵחֵיק יַרְדֵּן שׁוֹאֶגֶת אַדִּירָה עַד אוֹר הַיּוֹם מֶרֶד תִּקְרָא וּבֹקֶר שׁוּב יַרְדֵּן יְפַךְ בְּמֶלֶל רַךְ, מֶלֶל רַךְ...על חופי ירדן ערבה, ערבה רחבה. ומי דרך פה נתיבה? רוח בא, שט ועובר, שרידי עבר בחול הוא קובר. רק אחד ירדן הוא, זיכרון עתיק צופן הוא; זיכרון על דור, שואף חיים ודרור, סולל דרכו בחרב ובאש, דור תמים, גא כובש – פה תרועתו עוד הומייה בדומייה, דומייה... זורם זורם הירדן, ומזמר ורונן. אל מי ירון בן הלבנון? אל ענן, אל שיח – גד מזמור עצוב, בלב המדבר אך יש ובליל יתפרץ קולו בחיל, תרועת דור קדום פולחת לב היקום, מחיק ירדן שואגת אדירה עד אור היום מרד תקרא ובוקר שוב ירדן יפך במלל רך, מלל רך...